אדמה חרוכה

בארות נפט בכוויית שהובערו על ידי הכוחות העיראקים הנהדפים ב-1991

"אדמה חרוכה" היא טקטיקה צבאית של נסיגה תוך הרס כל דבר העשוי להיות שימושי לאויב. השם מתייחס לנוהג לשרוף יבולים כדי למנוע מהאויב משאבי מזון. הטקטיקה יכולה לשמש צד לוחם על אדמות אויב (אך אז הדבר אסור על פי המשפט הבינלאומי) או על אדמותיו הוא.

בימי קדם

הסקיתים השתמשו בשיטת האדמה החרוכה כנגד המלך דריווש הראשון של פרס. כאשר הסקיתים נסוגו, הם הרסו את מאגרי המזון והרעילו את הבארות. כתוצאה מכך, דריווש הגדול אולץ להודות בתבוסתו, כאשר חלק גדול מאנשיו מתו כתוצאה מרעב והתייבשות. גם הגנרל היווני קסנופון כתב באנבסיס שהארמנים שרפו את יבולם ואת מקורות המזון שלהם לפני הגעתם של שכירי החרב היוונים. דוגמה נוספת לשימוש בשיטת האדמה החרוכה בימי קדם ניתן לראות בהצעתו של ממנון מרודוס לאחשדרפן הפרסי להשתמש בשיטה זו כנגד אלכסנדר הגדול, כשזה עשה דרכו לתוך אסיה הקטנה. אך האחשדרפן סירב. ביטוי נוסף לאדמה חרוכה ניתן למצוא אצל הרומאים אשר הרעילו את הבארות במקום שנאלצו לסגת ממנו[דרוש מקור].