אופציה

מסחר באופציות ובנגזרים בבורסת שיקגו

אופציה (option) היא חוזה בין שני צדדים: כותב האופציה (הנקרא גם מוכר האופציה) ורוכש האופציה. כותב האופציה מעניק לרוכש האופציה זכות לרכוש או זכות למכור נכס כלשהו ("נכס בסיס", או Underlying) תמורת מחיר קבוע מראש ("מחיר הרכישה" או strike price) במועד קבוע מראש או לפניו ("מועד פקיעת האופציה" או expiration date). אופציה המקנה את הזכות לרכוש את נכס הבסיס נקראת אופציית רכש (call). אופציה המקנה את הזכות למכור את נכס הבסיס נקראת אופציית מכר (put). המחיר שבו יימכר נכס הבסיס בין שני הצדדים לעסקה (הקונה והמוכר) נקרא מחיר המימוש (exercise price, או strike price).

כשמחזיק אופציית הרכש מממש את האופציה שברשותו, הוא רוכש את נכס הבסיס מכותב האופציה במחיר המימוש. כשמחזיק אופצית המכר מממש את האופציה שברשותו, הוא מוכר את נכס הבסיס לכותב האופציה במחיר המימוש. המועדים בהם יכול בעל האופציה לממשה תלויים בסוג האופציה.

קיימים שני סוגי אופציות עיקריים: אופציות אמריקאיות ואופציות אירופאיות. אופציות אמריקאיות מקנות למחזיק האופציה את הזכות לממש את האופציה בכל עת שירצה לפני פקיעת תוקף האופציה, בעוד שאופציות אירופאיות מקנות את הזכות לממשן רק ביום פקיעת תוקפה של האופציה. קיימים סוגים אחרים של אופציות, כמו אופציות קנאריות, אופציות ברמודיות, ואחרים, אך השימוש בהם מצומצם ומוגבל.

אופציית רכש היא "בתוך הכסף" (In The Money או ITM) כאשר מחיר השוק של נכס הבסיס גבוה ממחיר המימוש, שכן מימושה במועד הפקיעה כדאי למחזיק האופציה: הוא זכאי לקנות את הנכס במחיר נמוך ממחירו העכשווי בשוק. באופן מקביל, אופציית רכש היא "מחוץ לכסף" (Out The Money או OTM) כאשר מחיר השוק של נכס הבסיס נמוך ממחיר המימוש, שכן מימושה בתנאים אלה לא יקנה למחזיק האופציה כל יתרון כלכלי. היפוכו של דבר באופציות מסוג מכר: כאשר מחיר השוק של נכס הבסיס נמוך ממחיר המימוש, אופציית המכר היא "בתוך הכסף", וכאשר מחיר השוק של נכס הבסיס גבוה ממחיר המימוש, אופציית המכר היא "מחוץ הכסף". אופציית הרכש ואופציית המכר הן "בכסף" (At The Money או ATM) כאשר מחיר המימוש ומחיר השוק של הנכס זהים או קרובים מאוד זה לזה.

מחיר האופציה נקבע על-פי היצע וביקוש. קיימים מודלים מתמטיים (כמו למשל מודל בלק ושולס) המאפשרים תימחור תאורטי של האופציה על ידי שיקלול של גורמים שונים -- מחיר נכס הבסיס, רמת התנודתיות שלו (volatility), הציפיה של השוק בדבר תנודתיות הנכס בעתיד (implied volatility), הזמן שנותר עד לפקיעת תוקפה של האופציה ושער הריבית חסרת הסיכון.

האופציות שייכות לסוג ניירות ערך סחירים הנקראים "נגזרים", שכן המסחר אינו בנכס עצמו אלא בחוזים המתייחסים לנכס.

יש להבדיל בין האופציות הנדונות במאמר זה לבין כתב אופציה (warrant), שהוא נייר ערך המהווה אופציית רכש למניות של החברה שהנפיקה אותו. למרות השימוש במונח "אופציה", כתב אופציה לרכישת מניות אינו "נגזר", אלא מהווה חלק ממצבת ניירות הערך של החברה שהנפיקה אותו. הוא מקנה לבעליו זכות משפטית כלפי אותה חברה (לא כלפי "כותב" האופציה, מושג שאינו קיים כלל בכתבי אופציה).