| יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח לא אנציקלופדי, פירוט יתר. |
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |
אידריס שאה |
| לידה | 16 ביוני 1924
שימלה, הודו |
|---|
| פטירה | 23 בנובמבר 1996 (בגיל 72)
לונדון, אנגליה |
|---|
| עיסוק | סופר, מוציא לאור |
|---|
| צאצאים | סאירה שאה, Safia Shah, Tahir Shah  |
|---|
| לאום | אפגני, הודי, סקוטי |
|---|
| מקום לימודים | בית הספר התיכון של העיר אוקספורד לנערים |
|---|
| שפות היצירה | אנגלית |
|---|
| תחום כתיבה | פילוסופיה מזרחית, תרבות |
|---|
| נושאי כתיבה | סופיות, פסיכולוגיה |
|---|
| יצירות בולטות | - The Sufis
- The Commanding Self
- The Subtleties of the Inimitable Mulla Nasrudin
- The Exploits of the Incomparable Mulla Nasrudin
- Thinkers of the East
- Learning How to Learn
- The Way of the Sufi
- Reflections
- Kara Kush
|
|---|
| פרסים והוקרה | ספר הבולט של השנה ("BBC "The Critics), פעמיים; פרס ראשון שש פעמים בשנת הספר של אונסק"ו (1973) |
|---|
| האתר הרשמי |
| חתימה |  |
|---|
  |
אידריס שאה (16 ביוני 1924 – 23 בנובמבר 1996), ידוע גם בשם סייד אידריס אל-חשימי וגם ארקון דראול[1] (כינוי ספרותי), היה סופר ומורה במסורת הסופית שכתב יותר משלושים ספרים בתחומים שונים מפסיכולוגיה ורוחניות ועד לספרי מסע ומחקר תרבות.
שאה, שהיה יליד הודו, צאצא למשפחת אצולה אפגנית, גדל בעיקר באנגליה. הספרים המוקדמים שלו עסקו בעיקר בקסם ובכישוף. בשנת 1960 הוא ייסד בית הוצאה לאור, אוקטגון (Octagon Press), שהוציא תרגומים של ספרים סופיים קלסיים בנוסף לספרים פרי עטו. ספרו רב-ההשפעה הסופים, יצא לאור ב-1964 והתקבל בהתלהבות בארצות רבות. ב-1965 שאה ייסד בלונדון את המכון לחקר תרבות (Institute for Cultural Research - ICR), עמותה חינוכית המוקדשת לחקר התנהגות ותרבות בני האדם. ארגון דומה, המכון לחקר ידע אנושי (Institute for the Study of Human Knowledge – ISHK), קיים בארצות הברית, בניהולו של רוברט אורנסטיין (Robert Ornstein), פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, ששאה מנה כסגנו בארצות הברית.
בכתיבתו שאה הציג את הסופיות (באנגלית Sufism) כתבנית אוניברסלית של חכמה שהקדימה את האסלאם. הוא הדגיש את העובדה שסופיות איננה סטטית אלא תמיד התאימה את עצמה לזמן, מקום ואנשים, ועיצב את תורתו במושגים פסיכולוגיים מערביים. שאה השתמש באופן נרחב בסיפורי עם מסורתיים ובמשלים, טקסטים הכוללים שכבות רבות של משמעות, שכוונתם לעורר בקורא תובנה והתבוננות פנימית. קרוב לודאי שהוא ידוע בעיקר בעקבות האוספים של סיפורי מולה נאסר א-דין שפרסם.
שאה ספג לעיתים ביקורת ממזרחנים שפקפקו במומחיותו וברקע שלו. חלקו במחלוקת סביב התרגום החדש של הספר הרבעיאת של עומר ח'יאם, שיצא לאור על ידי רוברט גרייבס ואחיו הבכור, עומר עלי-שאה, נחשף לביקורת קפדנית במיוחד. עם זאת היו לו הרבה תומכים מכובדים, שהבכירה ביניהם הייתה הסופרת דוריס לסינג. בסופו של דבר, שאה הוכר כדובר של הסופיות במערב והוזמן להרצות כפרופסור אורח בכמה אוניברסיטאות מערביות. לכתיבתו תפקיד משמעותי בהצגת הסופיות כצורה אינדיבידואליסטית של חכמה רוחנית שהיא לא בהכרח קשורה לדת כלשהי.[2]
