אלפבית גאורגי

אלפבית גאורגי
גרסה עתיקה של האסומטברולי במנזר דוד גרג'ה
גרסה עתיקה של האסומטברולי במנזר דוד גרג'ה
מורשת תרבותית בלתי מוחשית מורשת תרבותית בלתי מוחשית של אונסק"ו
מדינהגאורגיה
מזהה01205
שנת הכללה2016

האלפבית הגאורגי הוא האלפבית שבו משתמשים בשפה הגאורגית, בשפות גאורגיות אחרות (כמו מגרלית), ולעיתים גם בשפות אחרות המדוברות בקווקז (כמו האוסטית בשנות ה-40). בשנת 2016 הכיר ארגון אונסק"ו באלפבית הגאורגי כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.

באלפבית הגאורגי המודרני ישנן 33 אותיות. בעבר השתמשו באותיות נוספות (מודגשות בצבע בטבלה שלהלן), וכעת הן נחשבות לאותיות מתות.

האותיות שמסומנות בכוכבית אלה אותיות שנוספו לאלפבית הגאורגי אבל הן לא חלק מהאלפבית הגאורגי עצמו.

אותיות
*ჶ*ჷ*ჺ*ჸ
*ჹ

כתב היד הגאורגי אינו מבחין בין אותיות גדולות לאותיות קטנות. מכל מקום, משוררים מודרניים מסוימים עשו שימוש באותיות אסומטברולי כאותיות גדולות, כמעין ניסוי בכתיבה.

אסומטברולי
bgcolor="#E9E9FD" |
bgcolor="#E9E9FD" | bgcolor="#E9E9FD" | bgcolor="#FFFFFF" |

ההיסטוריה של האלפבית

הכתובת הגאוגרגית העתיקה ביותר שנת 430. נתגלתה בבית לחם
Lettere

הדוגמה הישנה ביותר של הכתב האסומטברולי שאינה שנויה במחלוקת, היא הקדשה מכנסייה בבית לחם משנת 430. גמקרלידזה טוען בספרו "כתיבת האלפבית והכתב הגאורגי העתיק" (1990) כי זה חייב להיות עיקבי להופעת הנצרות בגאורגיה (שנת 317). וכן, כי צורת האותיות הומצאה כחיקוי חופשי של המודל היווני. בכל אופן, רבים מצורות האותיות דומות ל כתב הפהלווי המודרני (הכתב של הפרסים הסאסאנים). וכן גם לאלפבית של השפה ה סוגדית, שפה שדוברה בצפון מזרח איראן, כשהכתיבה משמאל לימין וסדר האותיות היה של האלפבית היווני.

במסורת ההיסטורית הגאורגית, מיוחסת החדרת האלפבית הגאורגי לפרנאווז הראשון במאה השלישית לפני הספירה. על פי סברות אחרות, הוחדר האלפבית האסומטברולי בשנת 412 לפנה"ס על ידי כומר גאורגי מכת ה"מטרה" ( מיטרה הפרסי), ועברה רפורמה בשנת 284 לפנה"ס על ידי פרנוואז הראשון.

האלפבית האסומטברולי ידוע גם בשם "מרגוולובני" (מעוגל). דוגמה לכך השתמרה בהקדשות המונומנטליות, כמו זו של הכנסייה בבית לחם (משנת 430) וזו של כנסיית בולניסיס סיוני אשר בבולניסי (מהמאות ה-4 וה-5). הקדשות אחרות באלפבית האסומטברולי תוארכו לתקופה שלפני הופעת הנצרות, המאה השלישית לפני הספירה ועד המאה השלישית לספירה. אלה נמצאו ב ארמזציחה (ליד מצחתה) ו נקרסי, שבקאחתי, בשנת 1940 ובשנים 1995-2003 במסעו המדעי של סימון ג'נשיה (1900-1947) ו לבן צ'ילשווילי. ההקדשות מארמזציחה נחקרו על ידי פבלו אינגורועבה (התמחה בספרות ושירה גאורגית עתיקה, אשר יצירתו הראשונה, "השירה הדתית של גאורגיה העתיקה בין המאה השמינית לעשירית" מהווה את הבסיס לכל מחקר בתחום זה). הכתיב ה"נוסחורי" ("אות קטנה") והכתיב ה"קוחוואני" (עגול), הופיעו לראשונה במאה ה-9. האסומטברולי והנוסחורי, יחד, ידועים בשם "חוּצוּרי" (בגאורגית: ხუცური) או "הכתב הכנסייתי", שכלל 38 אותיות, היו בשימוש יחד לכתיבת תרגומים לגאורגית של התנ"ך והברית החדשה, כאשר האסומטברולי משמש כאותיות הגדולות. בהקשר זה, הספרים הראשונים שנכתבו בגאורגית הם: "עיוניה של שושניק" מאת יעקוב חוצסי מהמאה ה-5, "עיוניו של אווסטתה ממצחתה" מהמאה ה-6, "עיוניו של אבו תביללי" מאת יואן סבניסדזה מהמאה ה-8.

האלפבית המודרני נקרא "מחדרולי" (მხედრული), "הכתב החילוני", "הכתב הצבאי" או "כתב האבירים". כתב זה הופיע לראשונה במאה ה-11, ושימש מטרות לא-דתיות. כאשר הוא החליף לגמרי את החוצורי, טענו בלשנים גאורגים כי האורתוגרפיה פוֹנֶמִית.

לפי קורוין, היסטוריון ארמני מהמאה החמישית, האלפבית הגיאורגי, ואף האלפבית הארמני, הומצאו על ידי מסרוב משדוטס הארמני. אבל מדענים גאורגים שוללים סברה זו, עקב ההבדל הגדול שבין האלפבית הארמני לגאורגי.