אנה פרויד
English: Anna Freud

אנה פרויד
Anna Freud
Anna Freud 1957.jpg
לידה3 בדצמבר 1895
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה9 באוקטובר 1982 (בגיל 86)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעיפסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוקפסיכואנליטיקאית, כותבת ספרי עיון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדותאוניברסיטת ייל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד במסדר האימפריה הבריטית (1967)
  • מדליית הזהב הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • דוקטור לשם כבוד (1950)
  • עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אנה פרוייד, 1956

אנה פרויד (3 בדצמבר 1895 - 9 באוקטובר 1982) הייתה פסיכואנליטיקאית בריטית ממוצא אוסטרי-יהודי. פרויד הייתה ממשיכת דרכו של אביה, זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ובעבודתה התמקדה בעיקר בחשיבות האגו ובהעמקה במנגנוני ההגנה של הנפש. בנוסף היא נחשבת לאחת מחלוצות ענף הפסיכואנליזה בילדים.

ביוגרפיה

אנה עם אביה זיגמונד פרויד, 1913

פרויד נולדה בווינה שבאוסטריה והתחנכה שם. היא בת הזקונים (שישית במספר) של זיגמונד פרויד ורעייתו מרתה ברנייס. כבר מגיל צעיר נמשכה פרויד אל עבודותיו ורעיונותיו של אביה. ב-1912 סיימה את לימודיה בתיכון בווינה, ונסעה לאיטליה ולאנגליה. ב-1914, בעקבות תחילת מלחמת העולם הראשונה, חזרה לווינה, שם עבדה כמורה בבית הספר התיכון שבו למדה.

ב-1918 החל אביה לטפל בה בשיטות טיפול פסיכואנליטיות, ועניינה בגישה זו גבר. ב-1922 פרסמה את מאמרה הראשון, "Beating Fantasies and Daydreams", והתקבלה ל"חברה הפסיכואנליטית". ב-1923 החלה לעבוד כמתמחה בטיפול פסיכואנליטי בילדים, ולאחר שנתיים החלה ללמד טכניקות טיפול בילדים במוסד להכשרה פסיכואנליטית בווינה. לאחר שאובחנה אצל אביה מחלת הסרטן ב-1923, סייעה אנה פרויד בטיפול במחלתו. בנוסף לקחה על עצמה תפקידים שונים בארגונים שבהם היה חבר, כגון תפקיד המזכירה הכללית של האגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית, שבו שימשה בשנים 19241925.

ב-1935 הפכה למנהלת המוסד להכשרה פסיכואנליטית בו לימדה. ב-1936 פרסמה את ספרה החשוב "האגו ומנגנוני ההגנה", בו הרחיבה את המודל הסטרוקטורלי של אביה בדבר חלוקת הנפש לאיד, אגו וסופר אגו; כן טענה כי בניגוד לדעה המקובלת בזמנו, לפיה מנגנוני הגנה הם תמיד פתולוגיים - להגנות קיימות לעיתים קרובות השפעות חיוביות, המאפשרות תפקוד והסתגלות. הספר היווה בסיס לגישת פסיכולוגיית האגו, וביסס את מעמדה של פרויד כתאורטיקנית פורצת דרך בפני עצמה.

לאחר סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית ב-1938, ברחה אנה פרויד עם כל משפחתה לאנגליה. ב-1939 נפטר אביה בביתם שבהמפסטד, בצפון לונדון.

בתקופה זו החלה אנה פרויד להתמקד בפסיכולוגיה של הילד. בתקופה זו נוצרו חילוקי דעות עמוקים בתוך החברה הפסיכואנליטית באנגליה, בעקבות ההבדלים התאורטיים בין גישתה של אנה פרויד בנושא הפסיכולוגיה ההתפתחותית של הילד, שהתמקדה בתאוריה על "קווים התפתחותיים", לבין גישתה של הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין, שפיתחה את תאוריית יחסי האובייקט.

במהלך מלחמת העולם השנייה יסדה פרויד בלונדון מספר מעונות לטיפול בילדים ובתי יתומים, וחקרה את השפעות המלחמה והיעדרות ההורים על מצבם הנפשי של ילדים. היא פרסמה סדרת מאמרים, בשיתוף עם עמיתתה וחברתה דורותי ברלינגהם-טיפאני, בנושא השפעת דחק על ילדים, ויכולתם למצוא תחליפים רגשיים כשההורים נעדרים. בעבודתה הדגישה את חשיבותו הקריטית של הקשר הראשוני בין הילד לאם.

ב-1947 פתחה בהמפסטד תוכנית הכשרה לטיפול בילדים, בשיתוף עם קייט פריידלנדר, וב-1953 יסדה קליניקה לטיפול בילדים. משנות ה-50 ועד מותה עסקה פרויד במתן הרצאות באנגליה וברחבי ארצות הברית, ומשנות ה-70 עסקה גם בחקר עיכובים התפתחותיים של ילדים והתפתחותם של ילדים בסיכון.

פרויד נפטרה ב-1982, ולבקשתה נשרפה גופתה. לבקשתה, הפך ביתה בהמפסטד, שהיה גם מקום מגוריו האחרונים של אביה, למוזיאון לזכרו; אחד ממוצגיו הוא חדרה של אנה פרויד. ב-1984 נקראה על שמה הקליניקה שיסדה בהמפסטד, "מוסד אנה פרויד".