ביהביוריזם
English: Behaviorism

בִּיהֶבְיוֹרִיזְםאנגלית: Behaviorism; בתרגום לעברית "התנהגותנות") היא גישה מערכתית לחקר התנהגות האדם ובעלי החיים. על פי הביהביוריזם, התנהגות הפרט מורכבת מהמורשת הגנטית שלו, מההיסטוריה הסביבתית (ניסיון חייו של היחיד) ומהתנאים הנוכחיים שמשפיעים עליו.

הביהביוריזם מכיל יסודות של פילוסופיה, מתודולוגיה ותאוריה פסיכולוגית. הוא נוסד בתחילת המאה ה-20 כתגובה לפסיכולוגיית המעמקים ולשאר התאוריות המסורתיות, אשר לא הצליחו עם בדיקות אקספרימנטליות וחיזוי של התנהגות. הביהביוריזם הוא אחד משלושת התחומים העיקריים בניתוח ההתנהגות. על פי ב.פ. סקינר, אחד מהחוקרים הגדולים בתחום, ביהביוריזם אינו המדע של ההתנהגות האנושית, אלא פילוסופיה של מדע זה[1] (סקינר, 1974, עמ' 3). הביהביוריזם עוסק בשאלות תאורטיות ופילוסופיות הקשורות למדע ההתנהגות והחברה. שני התחומים האחרים בניתוח ההתנהגות הם ניתוח התנהגות ניסויי (אנ') העוסק במחקרים מעבדתיים בסיסיים וניתוח התנהגות יישומי - תחום אשר מפתח שיטות יישומיות על בסיס חוקי ההתנהגות שהתגלו, על מנת להשתמש בהן לשיפור התנהגויות בעלות משמעות חברתית.