גישות למאפייניה של מדינת ישראל

לאופייה והגדרתה של מדינת ישראל הוצגו מספר גישות שונות ולעיתים מנוגדות.

מגילת העצמאות מגדירה את ישראל כ"מדינה יהודית" ומחייבת אותה לעקרונות הדמוקרטיים של מגילת האומות המאוחדות מבלי לפרט את מערכת היחסים בין שני חלקי המשוואה. שני הערכים הבולטים בעיצוב דמותה של המדינה, יהדות ודמוקרטיה, המקבילים על פי אסכולה אחת והמשתלבים על פי אסכולה אחרת, הביאו לאורך השנים לשתי התנגשויות מרכזיות נפרדות, אשר השפיעו רבות אחת על השנייה: ההתנגשות בין חזון הקוממיות של הציבור היהודי הדתי לבין חזונו של הציבור החילוני, וההתנגשות בין צורכי האוכלוסייה היהודית בארץ ובתפוצות לבין צורכי אוכלוסיות המיעוט תחת ריבונותה של מדינת ישראל. כיום הגישה הנהוגה בישראל היא מדינת לאום יהודית תרבותית.

הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית נוסחה לראשונה באופן רשמי בחוק יסוד: חופש העיסוק ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שהתקבלו בשנת 1992. נוסח קודם של ההגדרה הופיע כבר ב-1985 בחוק יסוד: הכנסת, ושונה לנוסח העדכני בשנת 2002. ביולי 2018 אושר בכנסת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, המדגיש את אופיה היהודי של המדינה, ללא אזכור של ערכי דמוקרטיה ושוויון.