האיחוד האירופי

האיחוד האירופי
Flag of Europe.svg
דגל
Global European Union.svg
מוטו לאומי "United in diversity" (מאנגלית: "מאוחדים בגיוון")
המנון לאומי האודה לשמחה
יבשת אירופה
שפה רשמית 24 שפות לאומיות רשמיות
עיר בירהבריסל, בלגיה (דה פאקטו)[1]
העיר הגדולה ביותר לונדון
משטר משולב: פדרציה, קונפדרציה וארגון בינלאומי בהתאם לתחום
ראש המדינה

נשיא המועצה האירופית
נשיא הנציבות האירופית
נשיא הפרלמנט האירופי
נשיאוּת מועצת האיחוד האירופי
נציגה עליונה לענייני חוץ
המועצה האירופית (נשיאות קולקטיבית)

דונלד טוסק

ז'אן-קלוד יונקר

אנטוניו טג'אני

איטליה

פדריקה מוגריני
הקמה
- הצהרה
- הכרה
אמנת מאסטריכט
7 בפברואר 1992
1 בנובמבר 1993
שטח 
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
4,324,782 קמ"ר 
(ללא דירוג)
3.08%
אוכלוסייה 
(הערכה ליולי 2015)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

513,949,445 נפש 
(ללא דירוג)
116.16 נפש לקמ"ר
(ללא דירוג)
אוכלוסייה לפי גילים
 
 
 
 
 
01020304050607080
גילאי 0 - 1415.43%
גילאי 15 - 2410.62%
גילאי 25 - 5441.17%
גילאי 55 - 6413.14%
גילאי 65 ומעלה19.64%
תמ"ג 
(הערכה לשנת 2014)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

17,610,000 מיליון $ 
(ללא דירוג)

(ללא דירוג)
מטבע אירו ‏ ( - בחלק מהמדינות)
אזור זמן UTC עד UTC+4[2]
סיומת אינטרנט .eu
קידומת בינלאומית לכל מדינה קידומת משלה (בדרך כלל עם תחילית 3 או 4)

האיחוד האירופי הוא התאגדות של 28 מדינות באירופה, בעלת מאפיינים של מדינת-על אחת, כגון פרלמנט, חוקים, כלכלה משותפת, מטבע אחיד בחלק מן המדינות החברות באיחוד (האירו) וסממני ריבונות נוספים.

האיחוד האירופי יצר שוק אחד ללא גבולות פנימיים. האיחוד שואף למימוש עיקרון "ארבע החירויות" (The four freedoms), המעוגן בחוק האירופי, של התנועה החופשית של אנשים, סחורות, הון ושירותים ללא תשלום מכס וללא הגבלת סכומי הכסף המועברים ממדינה למדינה בעסקאות כלכליות. כלכלת האיחוד האירופי גדולה מכלכלתן של כל אחת ממדינות העולם.

אילו היה האיחוד האירופי נחשב למדינה אחת, הוא היה מדורג במקום השלישי בעולם מבחינת גודל אוכלוסייתו (505,665,739 נפש, נכון לשנת 2014), ובמקום השביעי מבחינת שטחו (4,381,376 קמ"ר). המטבע הרשמי של האיחוד האירופי הוא האירו, אשר משמש כיום כהילך חוקי ב-19 מ-28 מדינות האיחוד, ובהמשך צפויות רוב המדינות לאמצו רשמית.[3]

בשנת 2012 זכה האיחוד האירופי בפרס נובל לשלום על שישה עשורים של תרומה לקידום השלום, הפיוס, הדמוקרטיה וזכויות האדם באירופה. כמה חתני פרס נובל לשעבר הביעו מחאה על הענקת הפרס, בטענה כי האיחוד האירופי הוא "במפורש לא דוגל בשלום".[4]

על פי אמנת ליסבון, מכוחה פועל האיחוד מאז 2009, כל מדינה חברה באיחוד יכולה לפרוש ממנה. בממלכה המאוחדת נערך משאל עם ביוני 2016 בו הצביע הרוב בעד פרישה מהאיחוד. בינואר 2017 העביר הפרלמנט הבריטי החלטה שמאפשרת לראש ממשלת בריטניה להתחיל בהליך הפרישה מהאיחוד האירופי. במרץ 2017 הפעילה ראש ממשלת בריטניה את סעיף 50 באמנה והודיעה רשמית על כוונת מדינתה לפרוש מהאיחוד. בהתאם לאמנה תהליך העזיבה של בריטניה צפוי לארוך כשנתיים.[5]