האראלד השלישי, מלך נורווגיה

האראלד השלישי
Harald Sigurdsson
Harald Hardrada window in Kirkwall Cathedral detail.jpg
לידה1015
מחוז רינגריקה, נורווגיה
פטירה25 בספטמבר 1066 (בגיל 51 בערך)
גשר סטמפורד, אנגליה
שם מלאהאראלד סיגורסון
מדינהנורווגיהנורווגיה  נורווגיה
מקום קבורהטרונדהיים, נורווגיה
עיסוקחוקר ארצות, שליט, איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוגאליסיף מקייב
תורה תורברגסדאטר
שושלת הרדרדה
כינוי"הרדרדה" ("הקשוח", "הקפדן")
אבזיגורד סיר
אםאוסטה גודבראנדסטאר
צאצאיםאינגגרד
מריה
מגנוס
אולף
מלך נורווגיה
104625 בספטמבר 1066
(כ־20 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האראלד השלישי, מלך נורווגיה (נולד כהאראלד סיגורסון, בנורדית עתיקה: Haraldr Sigurðarson;‏ 1015 - 25 בספטמבר 1066) כונה גם האראלד הארדרדה (harðráði, מילולית: המלך הקשוח, הקפדן), היה מלך נורווגיה בין השנים 1046-1066, וטען לכתר דנמרק עד לשנת 1064, ולכתר אנגליה קודם מותו. קודם לעלייתו לשלטון, האראלד היה בגלות במשך חמש-עשרה שנים ברוס של קייב ובאימפריה הביזנטית כאיש צבא וכשכיר חרב.

ב-1030, כאשר מלאו לו 15 שנים, לחם האראלד בקרב סטיקלסטד יחד עם אחיו-למחצה, אולף האראלדסון (לימים אולף הקדוש). אולף טען לזכותו על לכס המלכות הנורווגי, שאותו הוא איבד למלך דנמרק, קנוט הגדול, שנתיים קודם לכן. אולף והאראלד הובסו בקרב על ידי נאמניו של קנוט והאראלד אולץ לצאת לגלות ברוס של קייב. לפיכך הוא בילה זמן מה בשירות בצבאו של יארוסלאב הראשון, נסיך קייב, בסופו של דבר הגיע לדרגת קפטן, עד שבשנת 1034 לערך הוא עבר לקונסטנטינופול יחד עם חבריו לנשק.

בקונסטנטינופול הוא הגיע במהרה להיות מפקד משמר הורנגים, והשתתף בקרבות בים התיכון, באסיה הקטנה, בסיציליה וייתכן שגם בארץ ישראל, בבולגריה ובקונסטנטינופול עצמה, שם הוא נעשה מעורב בעימותים שושלתיים. האראלד צבר עושר רב במהלך שהותו באימפריה הביזנטית, אותו הוא העביר למשמרת אצל יארוסלב. בסופו של דבר הוא עזב את האימפריה הביזנטית ב-1042 ושב לרוס של קייב כדי להתכונן לטעון לכתר הנורווגי. כפי שנודע לו, בהיעדרו מנורווגיה הושב הכתר הדני מידיהם של הדנים לידי בנו הבלתי חוקי של אולף, מגנוס הטוב.

ב-1046 איחד האראלד את כוחותיו עם יריבו של מגנוס בדנמרק, הטוען לכתר, סוון השני ויצא ברכיבה אל החוף הדני. מגנוס, שלא חפץ להילחם כנגד דודו, הסכים לחלוק את המלוכה עם האראלד, מאחר שהאראלד הסכים לחלוק עמו את עושרו. השלטון המשותף הסתיים באופן פתאומי בשנה שלאחר מכן כאשר מגנוס מת וכך הפך האראלד להיות השליט היחיד של נורווגיה. בתחום מדיניות הפנים ריסק האראלד את כל ההתנגדות מבית והתווה את אחדותה הטריטוריאלית של נורווגיה תחת ממשל מרכזי. תקופת מלכותו של האראלד הייתה ככל הנראה תקופה של שלום ויציבות והוא מיסד מערכת מטבע, כלכלה יציבה ומערכת סחר חוץ. מתוך רצון להשיב לקדמותה את "אימפריה הים הצפוני" של קנוט, טען האראלד ככל הנראה גם את כס המלכות הדני ובילה כמעט את כל השנים עד ל-1064 ברכיבה לאורך החוף הדני ולוחמה כנגד בעל בריתו לשעבר, סוון. למרות שהמערכות הצבאיות הללו היו מוצלחות, הוא לא הצליח מעולם לכבוש את דנמרק. זמן לא רב לאחר שהוא ויתר על תביעתו לכתר הדני, חידש טוסטיג גודווינסון, רוזן נורת'מבריה שלעבר, אחיו של המלך האנגלי שנבחר זה מכבר, הרולד גודווינסון, את בריתו עם האראלד והזמינו לטעון את זכותו לכתר האנגלי. האראלד נענה לאתגר והגיע לאנגליה בספטמבר 1066, פשט על החוף והביס את הכוחות האנגלים המקומיים בקרב פולפורד, ליד יורק. למרות שבתחילה נחל הצלחות, הובס האראלד ונהרג בהתקפה של כוחותיו של הרולד גודווינסון בקרב גשר סטמפורד.

היסטוריונים מודרניים מחשיבים את מותו של האראלד השלישי בקרב גשר סטמפורד, ששם קץ לפלישתו, כקיצה של התקופה הוויקינגית. האראלד נחשב גם כמלך הויקינגי הגדול האחרון, או אף כויקינגי הגדול האחרון.