היסטוריה של תל אביב

האנדרטה למייסדי העיר תל אביב בשדרות רוטשילד

העיר תל אביב, הידועה כ"עיר העברית הראשונה", קמה כהגשמת החזון הציוני של בנימין זאב הרצל והיא העיר הגדולה והחשובה בישראל, לאחר ירושלים. לפני הקמתה של השכונה תל אביב הסתפקו יהודי יפו בהקמת שכונות יהודיות שנבנו מחוץ לתוואי החומות של יפו. בשנת 1906 עם עלייתו לארץ ישראל של עקיבא אריה ויס חל שנוי בגישה זו. ויס ששאף להגשים את חזונו של הרצל החל בפעולות להקמת עיר עברית. ב-1923 כתוצאה מ"פקודת מועצת עיריית תל אביב" של ממשלת המנדט שהתקבלה שנתיים קודם לכן הצטרפו השכונות היהודיות של יפו למועצת העיר תל אביב שהמשיכה לצמוח לממדים של עיר עד הכרזתה ככזו ב-1934 ולמטרופולין רחב ממדים ולבו של גוש דן לאחר קום מדינת ישראל, עת אוחדה העיר עם יפו. שנת הקמתה הרשמית של השכונה, 1909, מציינת את השנה בה הוגרלו המגרשים ונבנו הבתים הראשונים של מה שלימים תיוודע כעיר העברית העצמאית שנקראה תחילה "אחוזת בית" ובהמשך החליפה שמה לתל אביב. העיר נודעה גם בשמותיה וכינויה מאז "תל אביב הקטנה", "העיר הלבנה", "עיר גנים".