המשבר הכלכלי העולמי (2008)

לקוחות מודאגים צובאים ב-15 בספטמבר 2007 על דלתות הבנק הבריטי נורת'רן רוק - אחד מהבנקים הגדולים הראשונים שקרסו עקב המשבר. הבנק הולאם על ידי ממשלת בריטניה בפברואר 2008.

המשבר הכלכלי העולמי של 2008, הקרוי גם משבר האשראי העולמי, או המיתון הגדול, הוא משבר פיננסי גלובלי חריף, אשר הכה בעולם בשנים 2009-2008. ניצני המשבר הם במשבר הסאבפריים שהחל בארצות הברית ביולי 2007, והתפשט אחר כך לכל רחבי העולם.

השנים שקדמו למשבר היוו תקופה של גאות כלכלית בארצות הברית, אשר התאפשרה הודות למדיניות מוניטרית מרחיבה וקביעת ריבית נמוכה במשק על ידי הבנק המרכזי האמריקאי, הפדרל ריזרב. תקופה זו התבטאה בעלייה בצריכה הפרטית ועלייה ניכרת במחירי הנדל"ן ובשנת 2006 החלו לעלות סימני שאלה בדבר יכולתם של משקי הבית האמריקניים לעמוד בתשלום חובותיהם, ובפרט בהחזר המשכנתאות שניתנו עד אז לכל דורש.עלייה חדה במספר הלווים שלא יכלו לעמוד בהתחייבויותיהם הביאה לגל של הליך פירוק בגופים שהלוו לרוכשי בתים, ולגל שני של ירידות חדות באיגרות חוב שעברו תהליך איגוח ונרכשו על ידי בנקים ברחבי העולם. ביולי 2007 החלה צניחה בשערי איגרות חוב מגובות במשכנתאות, והחל מאוקטובר 2007 הסתמנו ירידות גם בשוקי המניות.

שנת 2008 החלה כשאירועים שונים מתקבלים על ידי השווקים בשקט יחסי, עד לספטמבר. ב-14 בחודש זה הודיע בנק ההשקעות האמריקני ליהמן ברדרס על הליך פירוק. מכאן ואילך החל כדור שלג להתגלגל, כשאירוע רודף אירוע, בצד הכרזות פסימיות במיוחד של ראשי הכלכלה העולמית. שוקי האשראי העולמיים קפאו, מניות של בנקים גדולים קרסו, המשבר עבר לכלכלה הריאלית, ומפעלים החלו בפיטורי עובדים. הכלכלה העולמית נכנסה לקיפאון ולרמה גבוהה של אי ודאות.שרי אוצר ובנקים מרכזיים בעולם החלו בהתייעצויות קדחתניות, שבסופן התגבשו חבילות סיוע שונות, בעיקר למגזר הבנקאי, במגמה להביא להפשרה במתן האשראי. בצעדים המשמעותיים ביותר נקטו ארצות הברית ובריטניה, שהזרימו במישרין ובעקיפין טריליוני דולרים למשקיהן.

החל מאמצע 2009 נרשמו בכלכלה העולמית סימני התאוששות, ובאוגוסט אותה שנה התבטאו כלכלנים בכירים ובהם בן ברננקי, יושב ראש הפדרל ריזרב, ואוליבייה בלאנשאר, הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, בדבר סיום המשבר.[1]בספטמבר 2009 פורסמו הערכות כי עלות החילוץ של הכלכלה העולמית מהמשבר הגיעה בארצות הברית לכ-10,000 דולר לנפש, ובבריטניה - לכ-50,000 דולר לנפש.