הנרי השמיני, מלך אנגליה

Disambig RTL.svg המונח "הנרי השמיני" מפנה לכאן. לערך העוסק במחזה בשם זה מאת ויליאם שייקספיר, ראו הנרי השמיני (מחזה).
הנרי השמיני
Henry VIII of England
הנרי השמיני, מלך אנגליה
הנרי השמיני, מלך אנגליה ואירלנד
לידה28 ביוני 1491
ארמון פלסנטיה, לונדון, ממלכת אנגליה
פטירה28 בינואר 1547 (בגיל 55)
ארמון וייטהול, לונדון, ממלכת אנגליה
מדינהממלכת אנגליהממלכת אנגליה  ממלכת אנגליה
מקום קבורההממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת טירת וינדזור, וינדזור
עיסוקמונרך, מלחין עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוגקתרין מאראגון
אן בוליין
ג'יין סימור
אן מקלווה
קתרין הווארד
קתרין פאר
שושלת בית טיודור
תוארמלך אנגליה ואירלנד
אבהנרי השביעי, מלך אנגליה
אםאליזבת מיורק
צאצאיםהנרי, דוכס קורנוול (אנ')
מרי הראשונה, מלכת אנגליה
הנרי, דוכס ריצ'מונד (ממזר) (אנ')
אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה
אדוארד השישי, מלך אנגליה
מלך אנגליה ואירלנד
21 באפריל 150928 בינואר 1547
(37 שנים)
פרסים והוקרה
  • אביר במסדר גיזת הזהב
  • הוורד המוזהב עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימהHenryVIIISig.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הנרי השמיניאנגלית: Henry VIII;‏ 28 ביוני 149128 בינואר 1547) היה מלך אנגליה מ-21 באפריל 1509 עד מותו. הוא היה גם מלך אירלנד מ-1541, והמשיך את תביעתם ארוכת הימים של שליטי אנגליה לכתר צרפת. כמי שירש את אביו, הנרי השביעי, היה הנרי השמיני השליט השני בשושלת טיודור.

רצונו העז לספק לאנגליה יורש זכר, שנבע הן מגאווה אישית והן מאמונתו כי אישה תתקשה לחזק את כוחה של שושלת טיודור ולשמור על השלום השברירי שנוצר לאחר מלחמות השושנים,[1] הוביל למספר אירועים שבשלהם הוא בדרך כלל זכור: ששת נישואיו וניתוקו מהאפיפיור ומהכנסייה הקתולית.

חילוקי הדעות שהיו להנרי עם האפיפיור (שלא איפשר את ביטול נישואיו הראשונים) הובילו אותו להפריד את הכנסייה באנגליה מהסמכות האפיפיורית, ולשמש גם כראש הכנסייה באנגליה. המחלוקת העיקרית שהתגלעה בינו לבין האפיפיור הייתה על אופי הסמכות האפיפיורית, יותר מאשר על השקפות תאולוגיות. לפיכך אין תמה בכך שהוא המשיך להאמין בגרעין של התורה התאולוגית הקתולית, למרות נידויו מהכנסייה ברומא.[2]

הנרי השמיני בלט גם ביריבות האישית הארוכה שהייתה לו עם פרנסואה הראשון, מלך צרפת ועם קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ובמלחמות התכופות שניהל עימם.

בענייני פנים ידוע הנרי בשינויים הקיצוניים שערך בחוקה האנגלית: מלבד הכרזתו בדבר עליונות השליט על הכנסייה של אנגליה, שהתחילה את הרפורמציה באנגליה, הוא הרחיב באופן ניכר את הכוח המלכותי. בנוסף, הנרי פיקח על הסיפוח החוקי של ויילס לאנגליה.

אישומים בדבר בגידה וכפירה היו כלים נפוצים שבהם השתמש הנרי לדיכוי התנגדות, והנאשמים הוצאו להורג לעיתים קרובות בחסות החוק אומנם, אך ללא משפט רשמי. הוא השיג רבות משאיפותיו הפוליטיות באמצעות עבודתם של ראשי השרים שלו, שחלקם גורשו או הוצאו להורג כאשר סר חינם בעיניו. דמויות כגון תומאס וולסי, תומאס קרומוול, ריצ'רד ריץ' ותומאס קרנמר היו בולטות בממשלו של הנרי. כבזבזן ראוותני במיוחד, הוא השתמש בכסף שהגיע הן בעקבות פירוק המנזרים והן בעקבות חוקי הרפורמציה – שהפסיקו העברת כסף לרומא – להכנסה של הכתר. למרות זרימת הכסף מאותם מקורות, הנרי היה תמיד על סף חורבן כלכלי, בשל בזבזנותו האישית והמלחמות הרבות והיקרות שערך באירופה.

בני תקופתו החשיבו את הנרי בשיאו כמלך מלומד ואטרקטיבי שתואר כ"אחד השליטים הכריזמטיים ביותר שישבו על כס המלוכה האנגלי".[3] הוא היה גם סופר ומלחין.

ככל שהתבגר הנרי סבל מהשמנת יתר חולנית ובריאותו נפגעה, דבר שתרם למותו ב-1547. הוא בדרך כלל מאופיין בשנותיו המאוחרות כמלך תאוותן, אנוכי, קשה וחסר ביטחון.[4] לאחר מותו ירש אותו בנו אדוארד השישי.