וינסטון צ'רצ'יל

סר וינסטון צ'רצ'יל
Sir Winston Churchill
וינסטון צ'רצ'יל
וינסטון צ'רצ'יל, דצמבר, 1941
לידה30 בנובמבר 1874
ארמון בלנהיים, אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה24 בינואר 1965 (בגיל 90)
הייד פארק גייט, לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלאוינסטון לאונרד ספנסר-צ'רצ'יל
מדינההממלכה המאוחדת
מקום קבורהכנסיית סנט מרטין, בליידון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
עיסוקפוליטיקאי, היסטוריון עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגההמפלגה השמרנית
בת זוגקלמנטיין צ'רצ'יל
ראש ממשלת בריטניה ה־41 (כהונה ראשונה)
10 במאי 194026 ביולי 1945
(5 שנים ו-11 שבועות)
סגןקלמנט אטלי
מונרך בתקופהג'ורג' השישי
ראש ממשלת בריטניה ה־41 (כהונה שנייה)
26 באוקטובר 19515 באפריל 1955
(3 שנים ו-23 שבועות)
סגןאנתוני אידן
מונרך בתקופהג'ורג' השישי
אליזבת השנייה
יושב ראש האופוזיציה
26 ביולי 194526 באוקטובר 1951
(6 שנים ו-13 שבועות)
יושב ראש המפלגה השמרנית ה־13
9 בנובמבר 19406 באפריל 1955
(14 שנים)
יושב ראש משרד ההגנה ה־3
10 במאי 194026 ביולי 1945
(5 שנים ו-11 שבועות)
→ לורד צ'אטפילד
יושב ראש משרד ההגנה ה־6
28 באוקטובר 19511 במרץ 1952
(18 שבועות)
הלורד הראשון של האדמירליות
22 באוקטובר 191125 במאי 1915
(3 שנים ו-30 שבועות)
→ רג'ינלד מקאנה
פרסים והוקרה
חתימהWinston Churchill signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סר וינסטון לאונרד ספנסר-צ'רצ'ילאנגלית: Sir Winston Leonard Spencer-Churchill‏; 30 בנובמבר 187424 בינואר 1965) היה פוליטיקאי ומדינאי בריטי שכיהן כראש הממשלה בשתי תקופות כהונה, בין השנים 1940–1945 ושוב בין השנים 1951–1955. לאחר קריירה ארוכה כקצין בצבא, עיתונאי צבאי, סופר, היסטוריון ופוליטיקאי, עלה צ'רצ'יל לשלטון בעקבות התבוסות המוקדמות במלחמת העולם השנייה. בשבתו כראש ממשלה הנהיג את העם הבריטי ואת העולם החופשי במאבקם נגד גרמניה הנאצית.

צ'רצ'יל נולד באוקספורדשייר שבאנגליה למשפחה נוצרית-אנגליקנית. התגייס לצבא הבריטי ושירת כקצין בגייסות הבריטיים בהודו, בסודאן ובדרום אפריקה. הוא כתב על חוויותיו בשדות הקרב של האימפריה למספר עיתונים בלונדון. כתביו אלו, ובייחוד תיאור בריחתו הנועזת מפרטוריה, פורסמו כספרים וקנו לו את פרסומו הראשוני שהביא לבחירתו לפרלמנט כשמרני ב-1900. צ'רצ'יל התקדם במהירות בפוליטיקה הבריטית ולאחר שחצה את קווי המפלגה, נבחר כליברלי לנשיא לשכת המסחר, שר הפנים ולבסוף גם שר הצי, תפקיד בו כיהן במהלך מלחמת העולם הראשונה.

לאחר כישלונו בניהול מערכת גליפולי העקובה מדם, איבד את בכירותו הפוליטית ולבסוף גם את מושבו בפרלמנט. בשנת 1916 חזר לשורות הצבא ושימש כמפקד גדוד בקווי החפירות של מדינות ההסכמה בצרפת. בשנת 1917 שב לשרת כשר בממשלת הוד מלכותו (מוכר יותר כשר המושבות ב-1921, עם פרסום "הספר הלבן של צ'רצ'יל"). בשנת 1924 הוא שב לשורות המפלגה השמרנית ומונה לשר האוצר בממשלתו של סטנלי בולדווין, תפקיד בו כיהן עד שנת 1929.

בשנות השלושים שהה צ'רצ'יל במדבר הפוליטי, בין היתר בעקבות התנגדותו למתן אוטונומיה גדלה והולכת להודו, וכן בשל התנגדותו לוויתורו של אדוארד השמיני על כס המלוכה. בתקופה זאת החל להזהיר מפני סכנת התחמשותה של גרמניה תחת שלטון הנאצים, אך ממשלתו של נוויל צ'מברלין, חבר מפלגתו של צ'רצ'יל, הובילה קו פייסני אל מול התעצמות גרמניה של היטלר. בשנת 1939, עם פרוץ המלחמה והתאמתות אזהרותיו של צ'רצ'יל, הוא שב לממשלה ומונה בשנית לשר הימייה.

לאחר התפטרותו של צ'מברלין ולאחר מאבק פוליטי קצר, מונה צ'רצ'יל לראש ממשלת הממלכה המאוחדת. הוא הוביל את בריטניה במהלך הבליץ ובשנים הקשות של 19401941, בהן עמדה כמעט לבדה אל מול הרצחנות הנאצית. נאומיו בתקופה זאת רוממו את רוחם של הבריטים ונזכרים עד היום כיצירות בולטות של הרטוריקה בשפה האנגלית. בייחוד בולטים נאומיו "דם, עמל, יזע ודמעות" ו"לעולם לא ניכנע".

בבחירות של 1945, שנערכו לאחר כניעת הנאצים, הודח צ'רצ'יל וממשלתו הוחלפה בממשלת לייבור בראשות אטלי. הוא המשיך להוביל את השמרנים באופוזיציה לממשלתו של אטלי, וניצל את מעמדו כדי להזהיר מפני התעצמותה של ברית המועצות. בשנת 1951 נבחר בשנית לראשות הממשלה, אולם לאחר שלקה בשבץ מוחי ב-1953 חלה הידרדרות בבריאותו, ובשנת 1955 נאלץ להתפטר מראשות הממשלה. צ'רצ'יל נפטר בשנת 1965, והלווייתו הייתה לאחד מכינוסי המדינאים הגדולים בהיסטוריה.

זכה בפרס נובל לספרות על ספרי ההיסטוריה שכתב ומעט לפני מותו הוכרז כאזרח כבוד של ארצות הברית, כבוד שניתן רק לשבעה אישים נוספים מאז ומעולם. צ'רצ'יל הוכתר במספר סקרי דעת קהל לבריטי הגדול ביותר בכל הזמנים. הוא נחשב לאדריכל הניצחון על גרמניה הנאצית ולאחד מגדולי המדינאים והרטוריקנים במאה ה-20.

תוכן עניינים