זמן
English: Time

שעון אטומי, מקליט את מחזורי הזמן של אטום הצסיום וממיר אותם למחזורים ארוכים יותר

זמן הוא מאפיין שמופקד על המשכיות הקיום האינסופי במרחב. לפי ניוטון החלל הוא קיום ממשי, והזמן מזין את המשך קיומו ובכלל זה את היקום שמהווה את תוכנו. לייבניץ לעומתו טען שאין להתייחס אל החלל כאל קיום ממשי, ולדידו הזמן הממשי מתייחס להתמשכות הקיום החומרי הפיזיקלי בלבד[1].

זמן בפיזיקה מתואר על ידי תופעות מחזוריות בטבע. שהיסודית שביניהן היא המחזוריות הנובעת ממעברים בין רמות אנרגיה אטומית, שאותה ניתן לתאר כשכפול אינסופי של האטום שמאפשר את המשכיות קיומו של החומר אותו הוא מרכיב. המחזוריות הרציפה והקבועה מדגימה באופן המוחשי ביותר את זרימת הזמן הממשי.

הזמן הפיזיקלי הוא ממד דומה ועם זאת שונה מממדי המרחב. כך בעוד ממד האורך מורכב מנקודות המאורגנות זו לצד זו. הזמן מורכב מנקודות המתחלפות זו במקומה של זו. מבחינת שיטות המדידה, את האורך מודדים באמצעות יחידות אורך כדוגמת מטר. ואת הזמן מודדים באמצעות יחידות זמן כדוגמת שעה.

זמן ותנועה בתורת היחסות הן תכונות התלויות זו בזו, היות שהזמן הפיזיקלי (המחזוריות האטומית) מאט ככל שהתנועה מואצת. וממהר ככל שהתנועה נבלמת. מבחינה זו ניתן לומר שהאצה לא יוצרת תנועה, אלא ממירה את התנועה המחזורית של האטום (את הזמן לכאורה) לתנועה לינארית, ולהפך.

הגדרות נוספות לזמן להלן. אינן עוסקות בהגדרת הזמן הממשי, אלא בשימוש היומיומי במושג הזמן כיחידת מידה.

זמן אובייקטיבי מתאר תנועות טבעיות, או מלאכותיות שמבוססות על תנועות טבעיות, ולרוב מחזוריות, שמהירותן קבועה באופן יחסי. ומשמשות כמד זמן עבור תנועות שאינן קבועות.

זמן כרונולוגי מתאר תנועות שאינן קבועות שמביאות לשינויים במרחב ויוצרות את המאורעות על פני רצף הזמן הממשי, את משכן המדויק של המאורעות ביחס לזמן הממשי, ניתן למדוד באמצעות מד זמן אובייקטיבי כגון תנועות אסטרונומיות, ושעון.

זמן סובייקטיבי הוא תוצר של התודעה שתופסת את הרצף  הכרונולוגי שאליה היא נחשפת כחלוף מהעבר דרך ההווה אל העתיד. מהירות חלוף הזמן הסובייקטיבי משתנה כפועל יוצא מסוג השינוי בחוויה החושית והמנטלית. ככל שהפרט חווה יותר שינויים יציבים וחד כיווניים, שמדגישים את העבר ביחס להווה, כך הוא יחווה יותר חלוף זמן ביחס לפרק זמן אובייקטיבי שנמדד בשעון במקביל ונראה כחולף באיטיות. ולהפך, ככל שהפרט חווה יותר שינויים מחזוריים, הפיכים או מונוטוניים, ופחות רצף כרונולוגי, כך הוא יחווה את השינויים יותר כתנועה סתמית, ופחות כחלוף זמן[2]. חווית הזמן הכרונולוגי מתקשרת עם תחושה של משמעות ועשייה, בעוד מונוטוניות מתקשר לרגיעה פיזית ומנטלית, ובמינון יתר לתחושת ריקנות ומתח נפשי.

המעקב אחר הזמן האובייקטיבי המחזורי נחוץ לצמצום הפער הקיים בין חווית הזמן הסובייקטיבית לבין חלוף הזמן האובייקטיבי. ההתנהלות בהתאם לזמן האובייקטיבי מאפשר לפרט ליזום אינטראקציות עם סביבתו בתזמון אחיד ומתואם.