חוק החוזים האחידים

Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך כולל דעות וכתוב יותר כהסבר ולא כערך אינציקלופדי; "למעשה, אי אפשר להגיד שיש לנו חופש".
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

חוק החוזים האחידים הוא חוק במדינת ישראל.

החוק הראשוני נחקק בשנת 1964 והגרסה המתוקנת שלו הועברה בכנסת בשנת 1982. חוק החוזים האחידים מסדיר מבנה חוזי אשר נעשה בו שימוש בכ-90% מהעסקאות במשק. העסקאות אשר נכנסות תחת קטגוריה של חוזה אחיד הן עסקאות מגוונות מאוד, כגון קניה של מוצרי חשמל למיניהם, חוזי הצטרפות כלקוח לבנק או לכרטיס אשראי, חוזים מול חברות עסקיות שנותנות שירותים כגון שירותי טלוויזיה, אינטרנט, סלולרי ושירותים נוספים.

חוק החוזים האחידים מניח שבמצב של יחסים בין ספק מוצר כלשהו ללקוח, כאשר הספק מציע חוזה אחיד ללקוח, יש נחיתות של הלקוח הן בכוח המיקוח והן בידע. אי אפשר להגיד שהספק גרם לנחיתות הזו, אך זו המציאות הקיימת. כדי לאזן את מה שהתנאים הקיימים גורמים – יש יכולת לחוק להתערב בחוזה כזה, אם התנאים המנויים בחוזה הם בחזקת תניה מקפחת, דהיינו משתמשים באופן לא פרופורציונלי בכוחו של ספק השירות כנגד האינטרס של הלקוח.