חוק מס ערך מוסף

מס ערך מוסף הוטל בישראל לראשונה ב-1 ביולי 1976, מכוח חוק מס ערך מוסף, בעקבות המלצותיה של "ועדת אשר", שעסקה בעניין זה. בישראל המע"מ הוא בשיעור אחיד (למעט חריגים מעטים) על צריכה פרטית וציבורית ובגבייתו עוסקת רשות המסים בישראל (קודם להקמתה עסק בכך אגף המכס ומע"מ).

המע"מ נגבה בשלב היבוא ובכל שלבי הייצור והשיווק על ערך המכירות לקונה, כולל כל המיסים (למעט המע"מ עצמו). מחבות מס זו מוחזר ערך המע"מ אשר הוטל בשלב הקודם על תשומות ביניים כולל השקעות (החזר "מס תשומות").

בשני מגזרים בישראל מוטל המע"מ על-פי הגדרתו החלופית (מע"מ פיננסי):

  • מוסד כספי: בנקים, חברות ביטוח ונותני שירותים פיננסיים חייבים במס שכר ורווח על תשלומי השכר והרווח. שיעור המס החל עליהם זהה, למעשה, לשיעור המע"מ הנגבה מעסקים, והם אינם זכאים להחזר של מס תשומות. בשל אופי פעילותם אין זה יעיל טכנית לגבות מע"מ ממוסדות פיננסים בדרך של "החזר מס תשומות".
  • מוסד ללא כוונת רווח (מלכ"ר): לרבות מוסדות המדינה, חייבים במס שכר בשיעור של כמחצית משיעור המע"מ על תשלומי השכר שלהם. גם המלכ"רים אינם זכאים להחזר מס תשומות ומאחר שמעצם הגדרתם הם מוסדות ללא רווח, הטלת המע"מ היא על שכר בלבד.