חוק מעמד היהודים

"חוק מעמד היהודים" או תקנון היהודיםצרפתית: statut des Juifs) היה השינוי הבולט ביותר במעמד היהודים בצרפת, נחקק על ידי ממשל וישי ב-3 באוקטובר 1940[1]. מנסח החוק היה שר המשפטים של משטר וישי, רפאל אליבר. החוק נוסח ברוח חוקי נירנברג הנאצים. כתוצאה ממנו רוכזו, כבר למחרת היום, 4 באוקטובר 1940, יהודים שאינם אזרחי צרפת במחנות, ונשלחו לאחר מכן להשמדה. חוק זה נחקק אחרי ניסיון שערכה ממשלת צרפת ב-22 ביולי 1940, כאשר החליטה על בדיקתן מחדש של ההתאזרחויות שאושרו לאחר שנת 1927 - צעד ששלל מ-7,000 יהודים את אזרחותם הצרפתית, אולם לא עורר התנגדות אצל האוכלוסייה.