טביעת הצוללת דקר

  • אח"י דקר בעת יציאתה מנמל פורטסמות' בדרכה האחרונה, 9 בינואר 1968
    סמלה של אח"י דקר – דג חרב על רקע עוגן וגלי הים, עוצב בידי מ' אריה
    הצוללת בצי הבריטי hms totem בשנת 1945.
    מסדר קבלת הצוללת הבריטית 'טוטם' לחיל הים שתקרא 'אח"י דקר', 1965.
    יזמת מפקד הדקר יעקב רענן, להפקת לקחים בדרך הומוריסטית.
    אח"י דקר בתעלה האנגלית, צילום מגשר אח"י מבטח, נובמבר 1967.
    תרשים חלוקה פנימית של הצוללת דקר

    אח"י דַּקָּר הייתה צוללת בשירות חיל הים הישראלי, שטבעה בכ"ד בטבת ה'תשכ"ח 25 בינואר 1968, בדרכה מבריטניה לישראל וכל 69 אנשי צוותה נספו. שרידי הצוללת ומקום טביעתה נתגלו רק בשנת 1999. הצוללת שירתה במקור כאוניית הוד מלכותה טוטם (hms totem), בצי הבריטי. ב-1965 רכשה ישראל את הצוללת, והיא קיבלה את מספר חיל הים צ-77, שופצה במספנות פורטסמות', אוישה בצוות ישראלי שאומן בידי הצי הבריטי, ויצאה לדרכה לישראל ב-9 בינואר 1968.

    דיווח המיקום האחרון התקבל מהצוללת ב-24 בינואר 1968 בשעה 6:00 בבוקר מדרום לקצה המזרחי של כרתים, והשדר האחרון התקבל ממנה 18 שעות מאוחר יותר. על אף חיפושים נרחבים שנערכו אחריה על ידי אוניות, צוללות וכלי טיס, לא נמצאה הצוללת על פני המים והיא הוכרזה כאבודה. המידע וההערכות על הסיבות לאובדנה לא פורסמו, והפרשה נקבעה כתעלומה וטראומה לאומית.

    כשנה לאחר טביעתה התגלה אחד ממצופי החירום של הצוללת בחוף חאן יונס שברצועת עזה. מסקנות שגויות מניתוח ממצאי המצוף ומקום הימצאו הובילו לחיפושים אחריה בחופי מצרים ובים האגאי, ולהאשמות לגבי טיבועה בידי צבאות אויב, בעיקר צבא מצרים, אך אלה לא העלו דבר.

    בגמר המלחמה הקרה ניאות אדמירל ג'רמי בורדה להעמיד את יכולות החיפוש והאיתור במים עמוקים שפותחו על ידי צי ארצות הברית למציאת הצוללת אולם גם אמצעים אלו לא סייעו באיתור הצוללת. בהמלצת הצי האמריקאי בוצעה התקשרות בין חיל הים לחברת "נאוטיקוס" האמריקאית המתמחה באיתור ומחקר במים עמוקים, החיפושים שבו והתמקדו בקטע הנתיב שבו אבד הקשר עמה. ב-28 במאי 1999, למעלה מ-31 שנים לאחר היעלמותה, נמצאו וזוהו שרידיה של ה"דקר" על קרקעית הים בעומק של כשלושה קילומטרים, על נתיב השיט המתוכנן לחיפה, במרחק של 485 קילומטרים מיעדה של הצוללת. באתר מציאת שרידי הצוללת בוצע באוקטובר 2000 מחקר מקיף, האתר תועד בקפידה וממצאיו נותחו, גשר הפיקוד, מדי אחד מאנשי הצוות, בית מצוף ההנצלה וחלקי צוללת נוספים נשלו לצורכי מחקר והנצחה.

  • רקע
  • תוכנית ההפלגה וההכנות ליציאה
  • מהלך ההפלגה
  • ניתוק הקשר עם הצוללת והחיפושים אחריה
  • חקירות אובדן הצוללת וצוותה
  • ההכרזה על אובדן הצוללת
  • התעלומה וחרושת השמועות
  • תקלות בצוללות אחרות
  • יישום לקחים
  • מציאת מצוף הסימון
  • החיפושים אחרי שברי הדקר
  • חזרה לחיפושים על הנתיב
  • חקירת השברים
  • סיכום חיל הים
  • סיבת הטביעה
  • אתרי זיכרון
  • חשיפת חומרים ישנים
  • רשימת מבצעי החיפושים
  • מקורות וקריאה נוספת
  • קישורים חיצוניים
  • ביאורים
  • הערות שוליים

אח"י דקר בעת יציאתה מנמל פורטסמות' בדרכה האחרונה, 9 בינואר 1968
סמלה של אח"י דקר – דג חרב על רקע עוגן וגלי הים, עוצב בידי מ' אריה
הצוללת בצי הבריטי HMS Totem בשנת 1945.
מסדר קבלת הצוללת הבריטית 'טוטם' לחיל הים שתקרא 'אח"י דקר', 1965.
יזמת מפקד הדקר יעקב רענן, להפקת לקחים בדרך הומוריסטית.
אח"י דקר בתעלה האנגלית, צילום מגשר אח"י מבטח, נובמבר 1967.
תרשים חלוקה פנימית של הצוללת דקר

אח"י דַּקָּר הייתה צוללת בשירות חיל הים הישראלי, שטבעה בכ"ד בטבת ה'תשכ"ח 25 בינואר 1968, בדרכה מבריטניה לישראל וכל 69 אנשי צוותה נספו. שרידי הצוללת ומקום טביעתה נתגלו רק בשנת 1999. הצוללת שירתה במקור כאוניית הוד מלכותה טוטם (HMS Totem), בצי הבריטי. ב-1965 רכשה ישראל את הצוללת, והיא קיבלה את מספר חיל הים צ-77, שופצה במספנות פורטסמות', אוישה בצוות ישראלי שאומן בידי הצי הבריטי, ויצאה לדרכה לישראל ב-9 בינואר 1968.

דיווח המיקום האחרון התקבל מהצוללת ב-24 בינואר 1968 בשעה 6:00 בבוקר מדרום לקצה המזרחי של כרתים, והשדר האחרון התקבל ממנה 18 שעות מאוחר יותר. על אף חיפושים נרחבים שנערכו אחריה על ידי אוניות, צוללות וכלי טיס, לא נמצאה הצוללת על פני המים והיא הוכרזה כאבודה. המידע וההערכות על הסיבות לאובדנה לא פורסמו, והפרשה נקבעה כתעלומה וטראומה לאומית.

כשנה לאחר טביעתה התגלה אחד ממצופי החירום של הצוללת בחוף חאן יונס שברצועת עזה. מסקנות שגויות מניתוח ממצאי המצוף ומקום הימצאו הובילו לחיפושים אחריה בחופי מצרים ובים האגאי, ולהאשמות לגבי טיבועה בידי צבאות אויב, בעיקר צבא מצרים, אך אלה לא העלו דבר.

בגמר המלחמה הקרה ניאות אדמירל ג'רמי בורדה להעמיד את יכולות החיפוש והאיתור במים עמוקים שפותחו על ידי צי ארצות הברית למציאת הצוללת אולם גם אמצעים אלו לא סייעו באיתור הצוללת. בהמלצת הצי האמריקאי בוצעה התקשרות בין חיל הים לחברת "נאוטיקוס" האמריקאית המתמחה באיתור ומחקר במים עמוקים, החיפושים שבו והתמקדו בקטע הנתיב שבו אבד הקשר עמה. ב-28 במאי 1999, למעלה מ-31 שנים לאחר היעלמותה, נמצאו וזוהו שרידיה של ה"דקר" על קרקעית הים בעומק של כשלושה קילומטרים, על נתיב השיט המתוכנן לחיפה, במרחק של 485 קילומטרים מיעדה של הצוללת. באתר מציאת שרידי הצוללת בוצע באוקטובר 2000 מחקר מקיף, האתר תועד בקפידה וממצאיו נותחו, גשר הפיקוד, מדי אחד מאנשי הצוות, בית מצוף ההנצלה וחלקי צוללת נוספים נשלו לצורכי מחקר והנצחה.