יהדות

היהדות היא כינוי למכלול המורשת התרבותית הייחודית של היהודים - בני עם ישראל - המונים כיום כ-14 מיליון נפש בעולם. מורשת תרבותית זו כוללת נרטיבים היסטוריוגרפיים משותפים ואלמנטים של לאום, דת ותרבות, שהתפתחו בקרב עם ישראל, החל מהופעתו לראשונה כקבוצה אתנית או לאומית בשם 'ישראל' באזור הלבנט, בשלהי האלף השני לפסה"נ; והיהדות מוגדרת כרצף המסורת וההמשכיות הדתית, התרבותית, הלאומית והמשפטית הקולקטיבית[1] של היהודים, מאז הופעתם ועד ימינו.

היהדות כדת היא הראשונה מבין הדתות המונותאיסטיות. על בסיסה צמחה הנצרות והיא גם הדת המשפיעה ביותר על היווצרות האסלאם. בניגוד לשתי האחרונות, היא אינה דת מיסיונרית. היהדות היא דת הלכה (אורתופרקטית), המבוססת על מערכת של מצוות מעשיות, שמקורותיה בכתבי הקודש היהודיים: התורה שבכתב, ובקרב היהדות הרבנית גם התורה שבעל פה.

היהדות כתרבות כוללת כמה שפות ייחודיות, שבכל אחת מהן נוצרה ספרות ענפה, פילוסופיה יהודית מקיפה שלעיתים הושפעה מחיבורים פילוסופיים כלליים ויצרה סינתזה ביניהם לבין היהדות וכן מערכת של מנהגים ומוסכמות חברתיות.

היהדות כלאום משמשת מוקד הזדהות לאומית לרבים מבין 14 מיליון היהודים בעולם. חוקר התאולוגיה והלאומיות אדריאן הייסטינגס תיאר בספרו "בנייתן של אומות: התנ"ך והיווצרות מדינות הלאום" כיצד שימש הדגם הלאומי הקדום של היהדות, כפי שהוא משתקף מהמקרא, השראה ובסיס ליצירת הנרטיבים הלאומיים של עמי אירופה בעת החדשה. טענה דומה מעלה חוקר הלאומיות "גלגולי רעיון הלאומיות מישראל לאירופה" שבו הוא מפרט כיצד עמי אירופה השונים אימצו נרטיבים הכוללים אלמנטים של אבות קדמונים משותפים והיסטוריה קדומה משותפת, ותיארו את העם שלהם כ"עם נבחר" וכ"ישראל החדש" ואת ארצם כ"ארץ האבות" ואף כ"ארץ הקודש" או "הארץ המובטחת", לפי הדגם הלאומי היהודי הקדום. גם הרעיון הציוני שהחל להתפתח במאה ה-19, שאב את השראתו מהדגם הלאומי המוצג במקרא ומהכמיהה היהודית רבת השנים לקיבוץ גלויות, ואלו שימשו במאה ה-20 כבסיס להקמת מדינת ישראל, אשר הוכרזה במגילת העצמאות בעת הקמתה כמדינת העם היהודי בארץ ישראל[2].