יהדות ספרד
English: Sephardi Jews

  • יהדות ספרד
    סְפָרַדִּים
    ציור של ברנאר פיקאר המתאר יהודים הולנדים בני העדה הפורטוגזית-ספרדית היושבים בסוכה בחג הסוכות
    ציור של ברנאר פיקאר המתאר יהודים הולנדים בני העדה הפורטוגזית-ספרדית היושבים בסוכה בחג הסוכות
    שפות
    עברית, ערבית יהודית, לדינו, ספרדית, ערבית, אנגלית, צרפתית
    דת
    יהדות
    קבוצות אתניות קשורות
    היישוב הישן, יהדות פורטוגל, יהדות אשכנז, יהדות צפון אפריקה, יהדות אמריקה הלטינית
    נוסח תפילה
    נוסח הספרדים
    כתובה מסגורה, ספרד, 1480, מאוספי הספרייה הלאומית

    יהדות ספרד הייתה הקהילה היהודית שהתקיימה בספרד המוסלמית ולאחר מכן בממלכת ספרד הנוצרית, עד גירוש ספרד בשנת 1492. שיא תפארתה היה במאות ה-9 ועד ה-13, בתקופה הנקראת תור הזהב, תקופה שציינה את הפריחה התרבותית והכלכלית שלהם ובמהלכה היוותה הארץ את המרכז הדתי, התרבותי והכלכלי של כל יהודי העולם. יהדות ספרד פיתחה מאפיינים ייחודיים שכללו סידור תפילה משלה, נוסח הספרדים ומסורת פסיקת הלכה דומיננטית, שהחלה לכל המאוחר ברבנו חננאל עבור בחכמי תור הזהב ורבי יוסף קארו ועד ימינו, שהשפעתה גם על יתר התפוצות הייתה עצומה (הגיית לשון הקודש המכונה "הברה ספרדית" מקורה עתיק יותר וקודם ליהדות ספרד). בעקבות הגירוש ב-1492 נאלצו היהודים שלא התנצרו להגר לפורטוגל הסמוכה, ממנה גורשו לאחר מכן, לצפון אפריקה, לאימפריה העות'מאנית, מערב אירופה, ליתר המזרח התיכון ולאיטליה (חלק מהמגורשים היגרו מאוחר יותר גם לעולם החדש). המגורשים, שבלטו מבחינה תרבותית ודתית, השליטו בהדרגה את מסורותיהם ואת נוסח התפילה שלהם על קהילות יהודי ארצות האסלאם אליהן הצטרפו, כמו המוסתערבים והרומניוטים. כך נוצרה זהות דתית-הלכתית משותפת שבעטייה כונו כולם "ספרדים" בערך מן המאה ה-19[1]

    רוב ספרות ההגות היהודית של חכמי יהדות ספרד בימי הביניים (מורה נבוכים, הכוזרי, מקור חיים, חובות הלבבות, ספר העיונים והדיונים, אור השם ויצירות נוספות). נכתבה בערבית יהודית וכך גם חלק מספרי פרשנות המקרא וההלכה. זאת לעומת שירת ימי הביניים של יהדות ספרד, שנכתבה בעיקר בעברית. במדינת ישראל מרבית עולי ארצות האסלאם במיוחד יוצאי צפון אפריקה שמכונים מזרחים מזוהים בדרך כלל גם בשם ספרדים, בשל עברם התרבותי-גאוגרפי הספרדי כשרבים מהם הם גם צאצאים למגורשי ספרד שהתפזרו במדינות הצמודות לים התיכון.

  • היסטוריה מוקדמת
  • מתור הזהב לגירוש ספרד
  • צאצאי מגורשי ספרד
  • העת החדשה וכיום
  • ראו גם
  • לקריאה נוספת
  • קישורים חיצוניים
  • הערות שוליים

יהדות ספרד
סְפָרַדִּים
ציור של ברנאר פיקאר המתאר יהודים הולנדים בני העדה הפורטוגזית-ספרדית היושבים בסוכה בחג הסוכות
ציור של ברנאר פיקאר המתאר יהודים הולנדים בני העדה הפורטוגזית-ספרדית היושבים בסוכה בחג הסוכות
שפות
עברית, ערבית יהודית, לדינו, ספרדית, ערבית, אנגלית, צרפתית
דת
יהדות
קבוצות אתניות קשורות
היישוב הישן, יהדות פורטוגל, יהדות אשכנז, יהדות צפון אפריקה, יהדות אמריקה הלטינית
נוסח תפילה
נוסח הספרדים
כתובה מסגורה, ספרד, 1480, מאוספי הספרייה הלאומית

יהדות ספרד הייתה הקהילה היהודית שהתקיימה בספרד המוסלמית ולאחר מכן בממלכת ספרד הנוצרית, עד גירוש ספרד בשנת 1492. שיא תפארתה היה במאות ה-9 ועד ה-13, בתקופה הנקראת תור הזהב, תקופה שציינה את הפריחה התרבותית והכלכלית שלהם ובמהלכה היוותה הארץ את המרכז הדתי, התרבותי והכלכלי של כל יהודי העולם. יהדות ספרד פיתחה מאפיינים ייחודיים שכללו סידור תפילה משלה, נוסח הספרדים ומסורת פסיקת הלכה דומיננטית, שהחלה לכל המאוחר ברבנו חננאל עבור בחכמי תור הזהב ורבי יוסף קארו ועד ימינו, שהשפעתה גם על יתר התפוצות הייתה עצומה (הגיית לשון הקודש המכונה "הברה ספרדית" מקורה עתיק יותר וקודם ליהדות ספרד). בעקבות הגירוש ב-1492 נאלצו היהודים שלא התנצרו להגר לפורטוגל הסמוכה, ממנה גורשו לאחר מכן, לצפון אפריקה, לאימפריה העות'מאנית, מערב אירופה, ליתר המזרח התיכון ולאיטליה (חלק מהמגורשים היגרו מאוחר יותר גם לעולם החדש). המגורשים, שבלטו מבחינה תרבותית ודתית, השליטו בהדרגה את מסורותיהם ואת נוסח התפילה שלהם על קהילות יהודי ארצות האסלאם אליהן הצטרפו, כמו המוסתערבים והרומניוטים. כך נוצרה זהות דתית-הלכתית משותפת שבעטייה כונו כולם "ספרדים" בערך מן המאה ה-19[1]

רוב ספרות ההגות היהודית של חכמי יהדות ספרד בימי הביניים (מורה נבוכים, הכוזרי, מקור חיים, חובות הלבבות, ספר העיונים והדיונים, אור השם ויצירות נוספות). נכתבה בערבית יהודית וכך גם חלק מספרי פרשנות המקרא וההלכה. זאת לעומת שירת ימי הביניים של יהדות ספרד, שנכתבה בעיקר בעברית. במדינת ישראל מרבית עולי ארצות האסלאם במיוחד יוצאי צפון אפריקה שמכונים מזרחים מזוהים בדרך כלל גם בשם ספרדים, בשל עברם התרבותי-גאוגרפי הספרדי כשרבים מהם הם גם צאצאים למגורשי ספרד שהתפזרו במדינות הצמודות לים התיכון.