יהושע בן נון
English: Joshua

  • יהושע בן נון
    יהושע, בתחריט עץ של אפרים משה ליליין
    יהושע, בתחריט עץ של אפרים משה ליליין
    לידה ארץ גושן, מצרים
    פטירה כנען
    מקום קבורה תמנת חרס, כנען
    עיסוק מנהיג דתי עריכת הנתון בוויקינתונים
    מנהיג עם ישראל ה־2
    משה
    עתניאל בן קנז
    לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית oojs ui icon info big.svg

    יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הוא דמות מקראית. על פי המסופר בספר יהושע, הוא הנהיג את עם ישראל לאחר מות משה, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי מסורת המובאת בתלמוד, יהושע הוא המחבר העיקרי של ספר יהושע[1], וכן לפי אחת מן הדעות בתנאים[2] הוא הכותב של שמונת הפסוקים האחרונים בספר דברים, שמספרים את קורות העם לאחר מות משה. הוא היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

    בנג'מין וסט, יהושע חוצה את הירדן עם ארון הברית, שמן על עץ, 1800

    יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע"[3].

    לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון. נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

    לאחר מותו של יהושע הונהג העם על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.

  • חייו
  • דמותו בתורה
  • דמותו בספר יהושע
  • מותו ומקום קבורתו
  • בספרות חז"ל
  • מדרשי אגדה
  • במחקר ההיסטורי
  • דמותו בגליל באלף הראשון
  • בספרות ובשירה
  • ראו גם
  • לקריאה נוספת
  • קישורים חיצוניים
  • הערות שוליים

יהושע בן נון
יהושע, בתחריט עץ של אפרים משה ליליין
יהושע, בתחריט עץ של אפרים משה ליליין
לידה ארץ גושן, מצרים
פטירה כנען
מקום קבורה תמנת חרס, כנען
עיסוק מנהיג דתי עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיג עם ישראל ה־2
משה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הוא דמות מקראית. על פי המסופר בספר יהושע, הוא הנהיג את עם ישראל לאחר מות משה, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי מסורת המובאת בתלמוד, יהושע הוא המחבר העיקרי של ספר יהושע[1], וכן לפי אחת מן הדעות בתנאים[2] הוא הכותב של שמונת הפסוקים האחרונים בספר דברים, שמספרים את קורות העם לאחר מות משה. הוא היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

בנג'מין וסט, יהושע חוצה את הירדן עם ארון הברית, שמן על עץ, 1800

יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע"[3].

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון. נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

לאחר מותו של יהושע הונהג העם על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.