מאורעות תל חי

ההתיישבות היהודית בגבולו הצפוני של הגליל העליון שראשיתה בסוף המאה ה-19 והתעבתה במהלך מלחמת העולם הראשונה יצרה את אצבע הגליל: הסכם סייקס-פיקו (1916) (קו ירוק) ייעד את אצבע הגליל להיות תחת שליטה צרפתית לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית. בפועל, האזור, לאחר שהכוחות הבריטים נסוגו ממנו בראשית 1919, הצרפתים לא קיימו בו נוכחות צבאית מתמדת, הלאומנים הסורים שאפו לספחו לממלכה הערבית של סוריה ושבטים מקומיים גם הם בחשו בקדירה, היה לשטח הפקר ומריבה עד לסימונו הסופי של הגבול - הסכם ניוקומב-פולה (1924) (קו כחול) והוא התוואי המוכר כיום כגבול הבינלאומי בין ישראל, סוריה ולבנון.
איור של תל חי
"שביל הפצועים" מתל חי לכפר גלעדי
סלע עם הסבר ב"שביל הפצועים"

מאורעות תל חי הם חלק מפרעות תר"פ - סדרה של התנכלויות והתנפלויות של כנופיות ערבים ובדואים, אשר החלו בסתיו תר"פ 1919, עם נסיגת הכוחות הבריטיים מהאזור, על ארבעת היישובים היהודיים: המושבה מטולה, קיבוץ כפר גלעדי, הקבוצה בתל חי, וקבוצת מייסדי המושב בחמארה, על כפרי הנוצרים, על יחידות הצבא הצרפתי באזור הגליל הצפוני, ויחידות הצבא הבריטי - התקפת הבדואים על צמח ב-24 באפריל 1920, וזאת כחלק ממלחמת הממלכה הערבית של סוריה-צרפת. בשיא המאורעות התחולל ב-1 במרץ 1920 קרב בתל חי שהפך לסמל, שהסתיים במותם של שמונה יהודים ובהם יוסף טרומפלדור. ההתקפות גרמו לנטישה זמנית של ארבעת היישובים, עד סתיו תרפ"א 1920.