מכתבי לכיש

העתק מחזית מכתב מס' 3
העתק צידו האחורי של מכתב מס' 3

מכתבי לכיש או חרסי לכיש הם עשרים ושניים אוסטרקוניםחרסים ועליהם כתובות דיו בכתב עברי קדום – אשר רובם נתגלו בחפירות שנוהלו על ידי הארכאולוג הבריטי ג'יימס לסלי סטרקי בתל לכיש בשנת 1935; חרסים 19, 20 ו-21 נתגלו בשנת 1938; חרס 22 נתגלה בשנת 1966.

נפתלי הרץ טור-סיני (טורטשינר) פיענח את הכתובות בשנת 1935 ו-1938, ופרסם אותן בספרים באנגלית ובעברית. גם הגאולוג והפוליטיקאי בני בגין הוציא ספר ובו הצעותיו לפענוח התעודות.

החרסים מתחלקים לחמישה סוגים:

18 מכתבים (מס' 2 - 18, 21)
רשימת שמות (מס' 1)
רשימת שמות ומספרים (מס' 19)
חשבון משלוח (מס' 20)
רשימת הנפקה למוטבים (מס' 22)

רוב המכתבים נמצאו בבית השער הקטן בכניסה לעיר העליונה, בתוך שכבת שריפה, ועל כן ניתנים לתיארוך לשנים 597–587 לפנה"ס, כלומר בין סוף ימי יהויכין לבין חורבן לכיש על ידי נבוכדנצר. שלושה מכתבים (מס' 19, 20, 21) נמצאו בראש התל.

המכתבים נכתבו בידי אדם בשם הושעיהו (מס' 3), והוא נשלח אל "אדונו" יאוש (=צורה מקוצרת של יאשיהו), שהיה ככל הנראה מפקד לכיש (בה נמצאו המכתבים). עמדתו של יאוש הייתה חשובה, והוא מתואר כבעל השפעה על השרים והמלך, הכותבים אליו.

הושעיהו, המכנה עצמו במכתבים אלו "עבדך כלב", כסמל לכפיפות, היה ככל הנראה ממונה על אחת המצודות שבסביבה. על פי חרס 4, לא היה בין המצודה של הושעיהו לעיר לכיש קשר עין. לדעת טור-סיני, המכתבים מעידים כי מבצרו של הושעיהו נפל לפני לכיש, וכי הוא ברח ללכיש ושם הובא לחקירה או למשפט על תפקודו בזמן המלחמה. זו הסיבה, לדעתו, שהחרסים נמצאו לא בארמון עצמו, אלא בבית השער, מקום ששימש באופן מסורתי לקיום משפטים.

ביטויים חוזרים

  • פתיחה: "אל אדֹני יאוּש, יַשְמַע יהוה את אֲדֹנִי שְמֻעֹת שָלֹם עַתָ כּיֹם"
  • כלומר פנייה: "אל אדוני יאוש"
  • ברכת שלום: "יהוה ישמיע לך שמועות שלום"
  • וביטוי ברכה: "עתה כיום !", כלומר עכשיו - באופן מיידי.
  • וכן: "יראה יהוה את אדוני... שלום!"
  • ביטויי עליבות וכפיפות: "מי עבדך, כלב, כי זכר אדוני את עבדו?"