מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות
מלחמה: הסכסוך הישראלי-ערבי
הנפת דגל הדיו באילת מסמנת בתודעה הציבורית את סיום המלחמה

הנפת דגל הדיו באילת, מסמנת בתודעה הציבורית את סיום המלחמה
תאריך התחלה: 30 בנובמבר 1947
תאריך סיום: 20 ביולי 1949
משך הסכסוך: 1 שנה, 7 חודשים, 2 שבועות ו-6 ימים (598 ימים)
מלחמה אחרי: מבצע סיני
מקום: ארץ ישראל, חצי האי סיני
עילה: התנגדות ערבית למדינה יהודית
תוצאה: ניצחון ישראלי,
הקמת מדינת ישראל,
הסכמי רודוס וחלוקת השליטה בשטח פלשתינה-א"י: רובו לישראל, רוב הרי יהודה ושומרון, יחד עם חלק מגדתו המערבית של הירדן וחלק מחופו המערבי של ים המלח, לעבר הירדן, וקטע מרצועת החוף הדרומית ('רצועת עזה') למצרים.
שינויים בטריטוריות: קביעת הקו הירוק כקו שביתת הנשק בין מדינת ישראל והמדינות הגובלות; שלטון ירדני בגדה המערבית ושלטון מצרים ברצועת עזה (ראו הפסקה תוצאות המלחמה)
הצדדים הלוחמים

עד מאי 1948 היישוב היהודי באמצעות:
Hahagana.jpg  ההגנה
Palmach.jpg  פלמ"ח (כחלק מגויס של 'ההגנה')
Irgun.svg  אצ"ל
Logo of the Lehi movement.svg  לח"י
ישראלישראל ממאי 1948 מדינת ישראל באמצעות:
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צה"ל
בירושלים גם באמצעות:
Irgun.svg  אצ"ל
Logo of the Lehi movement.svg  לח"י

מצרים 1922מצרים 1922מצרים
סוריה (1932-1958)סוריה (1932-1958) סוריה
ירדןירדן  ירדן
עיראק 1924עיראק 1924 ממלכת עיראק
לבנוןלבנון  לבנון
ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית
צבא ההצלהצבא ההצלה  צבא ההצלה
צבא הג'יהאד הקדושצבא הג'יהאד הקדוש  צבא הג'יהאד הקדוש
ערביי ארץ ישראל מתנדבים מן האחים המוסלמים

ראשי מדינה
ישראלישראל דוד בן-גוריון  מצרים 1922מצרים 1922 פארוק הראשון
סוריה (1932-1958)סוריה (1932-1958) שוכרי אל-קוותלי
סוריה (1932-1958)סוריה (1932-1958) חוסני א-זעים
ירדןירדן עבדאללה הראשון
עיראק 1924עיראק 1924 פייסל השני
לבנוןלבנון בשארה אל-ח'ורי
ערב הסעודיתערב הסעודית אבן סעוד 
מפקדים

ישראלישראל יעקב דורי
ישראלישראל יגאל ידין
ישראלישראל משה דיין
ישראלישראל ישראל גלילי
ישראלישראל יגאל אלון
ישראלישראל דוד שאלתיאל
ישראלישראל מיקי מרכוס
ישראלישראל שמעון אבידן
ישראלישראל יצחק רבין
ישראלישראל משה כרמל
ישראלישראל ההגנהההגנה יצחק שדה
ישראלישראל אצ"לאצ"ל מנחם בגין

ירדןירדןג'ון באגוט גלאב
צבא הג'יהאד הקדושצבא הג'יהאד הקדושעבד אל-קאדר אל-חוסייני
צבא הג'יהאד הקדושצבא הג'יהאד הקדוש חסן סלאמה
צבא ההצלהצבא ההצלה פאוזי קאוקג'י
מצרים 1922מצרים 1922אחמד עלי אל-מאוואווי

כוחות

בתחילה 30,577, בהמשך 115,000 חיילים. ראה הפסקה מלחמת העצמאות#יחסי הכוחות

מצרים: בתחילה כ-10,000, בהמשך כ-20,000 חיילים;
עיראק: בתחילה כ-5,000, בהמשך כ-18,000 ;
סוריה: 2,500–5,000;
ירדן: 6,000–13,000;
לבנון: בתחילה כ-1,000, בהמשך כ-2,000;
ערב הסעודית בתחילה כ-1,000, בהמשך כ-3,000;
סה"כ: כ-25,500 חיילים מצבאות ערב בעת הפלישה, בהמשך כ-64,200 חיילים.
ערביי ארץ ישראל: כ-10,000[1][2];

אבידות

הרוגים: 6,373 (כ-4,000 חיילים ו-2,373 אזרחים).

הרוגים:10,000-15,000

מלחמת העצמאות (נקראת גם מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש"ח, ומלחמת 1948) החלה ב-30 בנובמבר 1947. מיד לאחר שתוכנית החלוקה התקבלה בעצרת האו"ם, פתחו ערביי ארץ ישראל בפעולות תקיפה כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. יחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית (צבא ההצלה) חברו לסייע לערבים המקומיים, ובהמשך הצטרפו אליהם גם מתנדבים מן האחים המוסלמים. ב-14 במאי 1948, יומו האחרון של המנדט הבריטי, הכריזה הנהגת היישוב על הקמת המדינה. למחרת פלשו לארץ ישראל צבאות סדירים של מדינות ערב, חברות הליגה הערבית. הלחימה בפועל נגד הצבאות הערביים הסדירים הסתיימה כבר בינואר 1949, אך המלחמה תמה רשמית ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון, עם סוריה. ישראל ועבר הירדן (ממלכת ירדן של ימינו) ניצחו במלחמה ואילו ערביי ארץ ישראל, כמו גם 'צבא ההצלה', הובסו. צבאות מדינות ערב שפלשו לארץ ישראל, או נטלו חלק בלחימה, ספגו ברובם מכה קשה, במיוחד הצבא המצרי. ארץ ישראל המערבית נחלקה בין: ממלכת עבר הירדן, שכבשה את הגדה המערבית; מצרים, שכבשה את רצועת עזה; ומדינת ישראל, שהרחיבה גבולותיה בתוך ארץ ישראל מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בהחלטת האו"ם מ-1947. ירושלים, שנועדה להיות בשליטה בינלאומית, חולקה בין ישראל לירדן: הרובע היהודי, כחלק מן העיר העתיקה של ירושלים שנכבשה במלחמה על ידי הלגיון הירדני, נותר בשליטת ממלכת ירדן עד מלחמת ששת הימים; כן נותרה ממלכת ירדן שליטה על שכונות ערביות במזרח העיר, ועל העיר בית לחם, שאף היא נועדה להיות תחת שלטון בינלאומי.[3] בהסכמי שביתת הנשק שסיימו את המלחמה הכירו המדינות הערביות השכנות דה פקטו בגבולות החדשים של ישראל.

מפת גבולות החלוקה 1947 טרם המלחמה אל מול מפת גבולות הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות 1949
  השטח שהוקצה בהחלטת החלוקה למדינה היהודית
  השטח שהוקצה בהחלטת החלוקה למדינה הערבית, אשר היה תחת השליטה של ​​מצרים וירדן בין השנים 1949-1967
  השטח שהוקצה בהחלטת החלוקה למדינה הערבית, ועבר לשליטה ישראלית בשנת 1949 למעט השטח לאורך הגבול עם מצרים שהיה לשטח מפורז עד מבצע הר געש בנובמבר 1955
  שטחי מזרח ירושלים ובית לחם, אשר היו אמורים להיות שטח בפיקוח בינלאומי של האו"ם ובפועל היו תחת שלטון ירדני בין השנים 1949-1967
  שטחי מערב ירושלים אשר היו אמורים להיות שטח בפיקוח בינלאומי של האו"ם ובפועל היו תחת שלטון ישראלי לאחר 1949

שיעור ההרוגים במלחמה בקרב כוח המגן העברי, צבא ההגנה לישראל והאוכלוסייה היהודית הגיע לכדי אחוז אחד מכלל אוכלוסיית היישוב. במהלך המלחמה עזבו את הארץ מאות אלפי ערבים וחרבו מאות כפרים ערביים. אירועים אלה כונו על ידי הערבים בכינוי "הנכבה" (בערבית: النكبة - 'האסון' או 'המכה'). כתוצאה עקיפה של המלחמה, התערער גם מצבם של יהודי ארצות ערב. וכך, מאות אלפי פליטים יהודים ממדינות ערב, כמעט כל יהודי אותן ארצות, נאלצו או אולצו לעזבן בשנים שלאחר המלחמה.

תוכן עניינים