מלייה
English: Melilla

העיר האוטונומית של מלייה (קהילה אוטונומית)
Ciudad Autónoma de Melilla
Escudo de Melilla.svg
Flag of Melilla.svg
דגל מלייה
Puerto de Melilla.jpg
נמל מלייה
מדינהספרדספרד  ספרד
ראש העירחואן חוסה אימברדו
המפלגה העממית
בירת הקהילה האוטונומיתמלייה
שפה רשמיתספרדית
תאריך ייסוד14 במרץ 1995
שטח12.3 קמ"ר (דירוג: 19)
אוכלוסייה
 ‑ בקהילה האוטונומית86,384 (נכון ל־2018)
 ‑ צפיפות6,000 נפש לקמ"ר (2009)
קואורדינטות35°16′57″N 2°56′51″W / 35°16′57″N 2°56′51″W / 35.2825; -2.9475 
אזור זמןUTC +1
http://www.melilla.es

לחצו כדי להקטין חזרה

האיים הקנרייםפורטוגלאנדורהצרפתגיברלטרמרוקואלג'יריהגליסיהאסטוריאסקנטבריהחבל הבסקיםנווארהלה ריוחהאראגוןקסטיליה ולאוןקטלוניהמדרידקסטיליה-לה מנצ'הולנסיההאיים הבלארייםאקסטרמדורהאנדלוסיהמורסיהקסטיליה ולאוןסאוטהמלייהMelilla in Spain (plus Canarias).svg
אודות התמונה
Melilla en.png

מפת מלייה

מלייהספרדית: Melilla, בערבית: مليلية "מאליליה") היא עיר אוטונומית של ספרד הממוקמת כמובלעת בחופה הצפוני של יבשת אפריקה, על חצי אי המזדקר ממרוקו אל הים התיכון, אחד השטחים הקטנים שנשארו ממרוקו הספרדית ההיסטורית.

העיר, שהיא פיניקית במקורה, נמצאת תחת שלטון ספרדי מאז 1496. שטחה משתרע על פני כ-12.4 קמ"ר והיא בעלת כשני קילומטרים של חופים. בדומה לסאוטה, מובלעת ספרדית נוספת בטריטוריה המרוקאית, מלייה, המרוחקת כ-500 קילומטרים מחצי האי האיברי, נהנית גם היא מענף דיג מפותח ומושפעת מפנים הארץ המרוקאי והחקלאות הטבעית.

אוכלוסיית העיר מתחלקת לארבע קהילות עיקריות: מוסלמים מרוקאים (בעלי אזרחות ספרדית) המהווים כ-45% מהתושבים, נוצרים קתולים המהווים כ-50% מהתושבים,[1] יהודים והינדים. הקהילה היהודית מונה כיום בין 500 ל-600 נפשות.[2] בעבר מנתה כ-2000 איש,[דרוש מקור] אך עקב הגירה למדינות שונות, בהן ספרד עצמה, ועלייה לארץ ישראל, הידלדלה הקהילה. השפה הרשמית בעיר היא ספרדית.

מרוקו ממשיכה לטעון לזכויותיה על פיסת ארץ זו, ומדי פעם מתפרצות מחאות במרוקו סביב הסוגיה, ואף בקרב האוכלוסייה המוסלמית בעיר. לאחר שנים של הסתננויות יחידים, סבלה המובלעת החל מספטמבר 2005 מניסיונות הסתננות המונית של מהגרים אפריקאים שמשתמשים בה (ובסאוטה) כדרך להיכנס לאיחוד האירופי שספרד חברה בו.[3] אף על פי שכבר ב־1992 נחתמה אמנה בין ספרד ומרוקו המסדירה את החזרת המהגרים הבלתי חוקיים למרוקו, אמנה זו אינה ממומשת, ובפועל אפריקאים המסתננים לתוך המובלעת (למעט מרוקאים) זוכים בסופו של דבר למעמד של פליטים. התגברות ההגירה הביאה את השלטונות הספרדיים להקמת גדר הפרדה כפולה וגבוהה, ואף היו מקרים של ירי של אנשי ביטחון לעבר המהגרים, שספרד ומרוקו מאשימות בו זו את זו.[4]