מסע נפוליאון בארץ ישראל

מסע נפוליאון בארץ ישראל הוא קטע מהמערכה הצרפתית בסוריה ובמצרים בשנים 17981799. בתחילה הגיע נפוליאון למצרים, ולאחר מכן נע צפונה, כבש את יפו וחיפה, והטיל מצור על עכו. נפוליאון ניצח במספר קרבות, בהם קרב תבור, אך משנכשל במצור על עכו, שב למצרים יחד עם חייליו, ולבסוף שב לצרפת מאחר שהוקמה הקואליציה האנטי צרפתית השנייה של מעצמות אירופה נגד צרפת.

מסע מלחמה מזורז זה לא גרם לשינוי מיידי במצבה של הארץ או במצב יושביה. צבאו של נפוליאון עבר בארץ, וחזר על עקבותיו. בראייה היסטורית רחבה ניתן לראות במסע מלחמה זה מעין זרקור, שהאיר להרף עין את הארץ הנידחת, שבעבר הייתה מרכז רוחני ותרבותי עולמי, אך זה מאות שנים הייתה אך פחווה בקצה האימפריה העות'מאנית. הרוח החדשה אשר הביא עמו נפוליאון אל הארץ, כשם שהביא לכל מקום אליו הגיע במסעותיו, סייעה לקדם את הארץ אל עבר העידן המודרני. העניין שהיא עוררה במערב בנעשה בארץ בישר את תחילת ההתערבות האירופית, ששיאה יהיה בכיבוש הארץ לאחר למעלה ממאה שנים על ידי בריטניה במלחמת העולם הראשונה. מסע המלחמה אף הביא את נפוליאון להכרה בצורך במתן שוויון אזרחי ליהודים, ולמפנה במצבם של היהודים באירופה[דרושה הבהרה], לקראת אמנציפציה.

ההיסטוריון צבי גרץ כותב:

בבואו אל ארץ ישראל נדמה בונפרטי למטאור נורא, אשר אחרי עשותו שמות בארץ יעלם לפתע פתאום. חלומו אשר חלם, להיות לקיסר של ארץ המזרח ולהשיב את ירושלים ליהודים גז חיש מהר. אולם על פרי ניצחון אחד של המהפכה שקד לשמור תמיד - הוא השויון האזרחי. השויון הזה הביא בייחוד תועלת ליהודים.

נפוליאון מבקר אצל קורבנות המגפה ביפו