מעמדה הבינלאומי של ירושלים

מייק פנס נואם בכנסת בינואר 2018 - מבטיח שהשגרירות תעבור לירושלים עד סוף 2019

מעמדה החוקי של ירושלים, על פי חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל וחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, הוא שירושלים המאוחדת והשלמה היא חלק ממדינת ישראל ועיר בירתה. מעמדה החוקי של ירושלים לפי החוק הבינלאומי מורכב, ונתון במחלוקת.

ב-2 באוגוסט ״שלטון צבא-הגנה לישראל בירושלים, מִנשר מס׳ 1״. למִנשר צורפה גם מפת הסבר. כמו במקרה של המִנשר על ארץ ישראל שנספח לפקודת שטח השיפוט והסמכויות שפורסמה ב-22 בספטמבר 1948, המִנשר על ירושלים, שדרשה מאז ומעולם טיפול מיוחד, החיל את המשפט של המדינה על שטחי ירושלים וסביבותיה שהוחזקו בידי צה״ל ב-1948, ובעקבותיו בא מִנשר מס' 2, שמינה מושל צבאי לעיר, דב יוסף[1].

ב-13 בדצמבר 1949 הכריזה מדינת ישראל על מערב ירושלים שהייתה בשליטת ישראל, כעל בירתה בתקופה שבה ירושלים הייתה מחולקת. במלחמת ששת הימים השתלטה ישראל על מזרח ירושלים, ואיחדה את שני חלקי העיר תחת ריבונותה, והחילה בה את החוק הישראלי מכוח צו ממשלה. חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל אשר נחקק בשנת 1980 התאים את מעמדה של העיר בחקיקה ראשית של הכנסת, למצב אשר שרר בה מאז איחודה בפועל, וירושלים המאוחדת מהווה, לפי החוק הישראלי, חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.

ארצות הברית מכירה בירושלים, באופן רשמי, כבירת ישראל מאז נאום ירושלים (2017) של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. ישנן מדינות (בהן אוסטרליה ורוסיה) המכירות בריבונותה של ישראל על מערב העיר (כלומר רואות בקו הירוק את גבול הריבונות הישראלית), וחלקן אינן מכירות בחלק כלשהו של ירושלים כחלק ממדינת ישראל. עמדתן של חלק מהמדינות מעורפלת. מדינות רבות וארגונים בינלאומיים רבים אינם מכירים דה יורה בירושלים כבירת ישראל, ולא מקבלים את סיפוח מזרח ירושלים.

בירושלים פועלות כיום שגרירויותיהם של ארצות הברית, גואטמלה[2] ופרגוואי[3]. במקביל פועלות בירושלים נציגויות רשמיות של מספר מדינות: ברזיל, הונגריה, צ'כיה, אוסטרליה והונדרוס.