משה דיין
English: Moshe Dayan

  • משה דיין
    משה דיין ב-1979
    דיין, 27 ביולי 1979
    לידה 20 במאי 1915
    דגניה, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
    פטירה 16 באוקטובר 1981 (בגיל 66)
    תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
    מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
    מקום קבורה נהלל, ישראל
    השכלה senior officers' school עריכת הנתון בוויקינתונים
    עיסוק פוליטיקאי, קצין, ארכאולוג עריכת הנתון בוויקינתונים
    מפלגה מפא"י, רפ"י, המערך, תנועה להתחדשות ממלכתית
    בת זוג רות דיין
    רחל דיין
    שר הביטחון ה־4
    2 ביוני 19673 ביוני 1974
    (7 שנים)
    לוי אשכול
    שמעון פרס
    שר החוץ ה־5
    20 ביוני 197723 באוקטובר 1979
    (שנתיים ו-17 שבועות)
    יגאל אלון
    מנחם בגין
    שר החקלאות
    17 בדצמבר 1959 – 4 בנובמבר 1964
    (4 שנים ו-46 שבועות)
    קדיש לוז
    חיים גבתי
    חבר הכנסת
    30 בנובמבר 195916 באוקטובר 1981
    (21 שנים)
    כנסות 4 - 10
    פרסים והוקרה
    קצין גבוה בלגיון הכבוד (1956) עריכת הנתון בוויקינתונים
    חתימה moshe dayan hebrew signature.svg
    לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית oojs ui icon info big.svg

    משה דיין (להאזנה (מידעעזרה), ‏20 במאי 1915[1]‏ – 16 באוקטובר 1981) היה איש צבא, מדינאי ואיש ציבור ישראלי. כמי שהחל כקצין בהגנה ובפלמ"ח, התקדם דיין בדרגות עד התמנותו לרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, עליו פיקד בעת מבצע קדש. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל, שימש שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. דיין תרם גם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש שר החוץ בממשלתו של מנחם בגין.

    דיין סימל באישיותו את טיפוס ה"צבר" – בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה, ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל נתפס דיין כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אופי התקפי ויוזם.

    כשר הביטחון נתפס דיין בעיני הציבור כאחד מהאחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אך גם כאחראי עיקרי ל"מחדל" במלחמת יום הכיפורים, וכמידת ההערצה שחש הציבור כלפיו לפני המלחמה, כך הייתה עוצמת משבר האמון כלפיו בתקופה שלאחריה. דיין השכיל להתגבר על המשבר, ובערוב ימיו, כשכיהן כשר החוץ, תרם מניסיונו ומכושרו המדיני והאינטלקטואלי, לעיצוב דמותו של הסכם השלום עם מצרים. דיין האיש, תפיסתו המדינית והביטחונית, חייו האישיים הסוערים ואישיותו יוצאת הדופן והשנויה במחלוקת, היו בעלי השפעה רבה על מדינת ישראל בשלושת העשורים הראשונים לקיומה. דמותו הרב-גונית והמורכבת הביאה לכך שרבים ביקשו להשתמש בכישוריו ובניסיונו הצבאי והמדיני, בפרגמטיות ובגישתו העניינית והמעשית, והסכימו להתעלם ממאפייניו השנויים במחלוקת: פרשיות אהבים שונות, גניבת עתיקות, יחס מזלזל לחוקים ולנהלים ואף יחס קשה למשפחתו.

  • ראשית חייו
  • קריירה צבאית
  • קריירה פוליטית
  • ימיו האחרונים ומותו
  • אישיותו וחייו הפרטיים
  • אילן יוחסין
  • ספריו
  • ראו גם
  • לקריאה נוספת
  • קישורים חיצוניים
  • הערות שוליים

משה דיין
משה דיין ב-1979
דיין, 27 ביולי 1979
לידה 20 במאי 1915
דגניה, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 באוקטובר 1981 (בגיל 66)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה נהלל, ישראל
השכלה Senior Officers' School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, קצין, ארכאולוג עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפא"י, רפ"י, המערך, תנועה להתחדשות ממלכתית
בת זוג רות דיין
רחל דיין
שר הביטחון ה־4
2 ביוני 19673 ביוני 1974
(7 שנים)
שר החוץ ה־5
20 ביוני 197723 באוקטובר 1979
(שנתיים ו-17 שבועות)
שר החקלאות
17 בדצמבר 1959 – 4 בנובמבר 1964
(4 שנים ו-46 שבועות)
חבר הכנסת
30 בנובמבר 195916 באוקטובר 1981
(21 שנים)
כנסות 4 - 10
פרסים והוקרה
קצין גבוה בלגיון הכבוד (1956) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Moshe Dayan Hebrew signature.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משה דיין (להאזנה (מידעעזרה), ‏20 במאי 1915[1]‏ – 16 באוקטובר 1981) היה איש צבא, מדינאי ואיש ציבור ישראלי. כמי שהחל כקצין בהגנה ובפלמ"ח, התקדם דיין בדרגות עד התמנותו לרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, עליו פיקד בעת מבצע קדש. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל, שימש שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. דיין תרם גם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש שר החוץ בממשלתו של מנחם בגין.

דיין סימל באישיותו את טיפוס ה"צבר" – בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה, ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל נתפס דיין כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אופי התקפי ויוזם.

כשר הביטחון נתפס דיין בעיני הציבור כאחד מהאחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אך גם כאחראי עיקרי ל"מחדל" במלחמת יום הכיפורים, וכמידת ההערצה שחש הציבור כלפיו לפני המלחמה, כך הייתה עוצמת משבר האמון כלפיו בתקופה שלאחריה. דיין השכיל להתגבר על המשבר, ובערוב ימיו, כשכיהן כשר החוץ, תרם מניסיונו ומכושרו המדיני והאינטלקטואלי, לעיצוב דמותו של הסכם השלום עם מצרים. דיין האיש, תפיסתו המדינית והביטחונית, חייו האישיים הסוערים ואישיותו יוצאת הדופן והשנויה במחלוקת, היו בעלי השפעה רבה על מדינת ישראל בשלושת העשורים הראשונים לקיומה. דמותו הרב-גונית והמורכבת הביאה לכך שרבים ביקשו להשתמש בכישוריו ובניסיונו הצבאי והמדיני, בפרגמטיות ובגישתו העניינית והמעשית, והסכימו להתעלם ממאפייניו השנויים במחלוקת: פרשיות אהבים שונות, גניבת עתיקות, יחס מזלזל לחוקים ולנהלים ואף יחס קשה למשפחתו.