נפוליאון השלישי
English: Napoleon III

נפוליאון השלישי
Louis-Napoléon Bonaparte
Franz Xaver Winterhalter Napoleon III.jpg
לידה20 באפריל 1808
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה פריז, הקיסרות הצרפתית הראשונה
פטירה9 בינואר 1873 (בגיל 64)
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנדהממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד צ'יזלהרסט, הממלכה המאוחדת
שם מלאשארל לואי נפוליאון בונפרטה
מקום קבורההממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת כנסיית סנט מייקל (אנ'), הממלכה המאוחדת
השכלהÉcole militaire centrale fédérale de Thoune עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוקפוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוגאז'ני דה מונטיז'ו
שושלת בונפרטה
תוארקיסר צרפת
אבלואי בונפרטה
אםאורטנס דה בוארנה
צאצאיםנפוליאון אז'ן לואי ("נפוליאון הרביעי")
נשיא צרפת
20 בדצמבר 18482 בדצמבר 1852
(4 שנים)
קיסר צרפת
2 בדצמבר 18524 בספטמבר 1870
(17 שנים)
לואי ז'יל טרושו (ראש המדינה הצרפתי דה פקטו לאחריו)
נפוליאון הרביעי (טוען לכתר לאחר שהמלוכה בוטלה) ←
פרסים והוקרה
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • אביר במסדר גיזת הזהב
  • אביר במסדר אלכסנדר נבסקי
  • מסדר סנטה אנה, דרגה 1
  • מסדר העיט הלבן
  • עיטור אנדריי הקדוש
  • אביר הצלב הגדול של המסדר הצבאי של וילם (13 בספטמבר 1855)
  • מדליית אלברט (1865)
  • מסדר העיט האדום, דרגה 1
  • הצלב הגדול של מסדר יוסף הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה1855 signature of Napoléon III of France.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הנס המלכותי של נפוליאון השלישי

נפוליאון השלישי, הידוע גם כלואי-נפוליאון בונפרטה (בצרפתית: Louis-Napoléon Bonaparte, שמו המלא שארל לואי נפוליאון בונפרטה;[1] 20 באפריל 1808 - 9 בינואר 1873) היה צאצא לבית בונפרטה, אחיינו של נפוליאון, שנבחר בשנת 1848 לנשיא הרפובליקה הצרפתית השנייה, ולאחר כארבע שנים ביצע הפיכה שלטונית והכריז על עצמו כקיסר הקיסרות הצרפתית השנייה. הוא היה האדם הראשון שתוארו היה נשיא צרפת, והמונרך האחרון של צרפת.

שלטונו של נפוליאון השלישי החל כדיקטטורה ריכוזית, אך הפך, במהלך השנים, למעין מונרכיה מרוככת, בה ניתן פתחון פה במידת מה לאופוזיציה, וסמכויות הוענקו לפרלמנט. בתקופת שלטונו נחל הישגים במדיניות הפנים, שהבולט בהם הוא בינויה מחדש של פריז במסגרת תוכנית אוסמן להתחדשות פריז, אך אופיו הסמכותני של המשטר הביא לניכור בינו ובין חלקים נרחבים מהעם הצרפתי. בתחום מדיניות החוץ נחל הצלחות, אך גם תבוסות, שנבעו לא אחת ממדיניות הפכפכה והרפתקנית. מדיניות זו היא שהביאה לפרוץ מלחמת פרוסיה צרפת בשנת 1870 בה נחל תבוסה מכרעת, שהביאה לסוף שלטונו, ולקץ הקיסרות שהקים. בשנת 1873 מת בגלות.