פלוטו

פלוטו סימול אסטרונומי של פלוטו
Nh-pluto-in-true-color 2x JPEG.jpg
פלוטו, כפי שצולם על ידי הגשושית ניו הורייזונס, יולי 2015
מידע כללי
סוג עצםכוכב לכת ננסי
קטגוריהגוף טרנס־נפטוני
מיקוםמערכת השמש החיצונית
חגורת קויפר
תאריך גילוי18 בפברואר 1930
מגלהקלייד טומבו
מאפיינים מסלוליים
מרחק ממוצע מהשמש5,906,376,272 ק"מ
(39.481,686,77 AU)
אפהליון7,375,927,931 ק"מ
(49.305,032,87 AU)
פריהליון4,436,824,613 ק"מ
(29.658,340,67 AU)
אקסצנטריות0.24880766
זמן הקפה90,613.305 ימים (248.09 שנים)
מחזור סינודי366.7 ימים
מהירות מסלולית
 ‑ ממוצעת4.666 ק"מ/שנייה
 ‑ מקסימלית6.112 ק"מ/שנייה
 ‑ מינימלית3.676 ק"מ/שנייה
נטיית מסלול17.14175°
מספר ירחים5
מאפיינים פיזיים
רדיוס בקו המשווה10 ± 1,185 ק"מ
שטח פנים‎1.795×107קמ"ר
מסה‎1.305×1022‎ ±0.007 ק"ג
צפיפות ממוצעת2.05 גרם/סמ"ק
תאוצת הכובד בקו המשווה0.6 מטר/שנייה2, או 0.066 ג'י
זמן סיבוב עצמי6 ימים 9 שעות 17.6 דקות
מהירות סיבוב עצמי0.0131055 ק"מ/שנייה (בקו המשווה)
נטיית ציר הסיבוב119.61°
אלבדו0.49-0.66
מהירות מילוט1.2 ק"מ/שנייה
טמפרטורת פני השטח
 ‑ מינימום33 קלווין (240-צלזיוס)
 ‑ ממוצע44 קלווין (229-צלזיוס)
 ‑ מקסימום55 קלווין (218-צלזיוס)
מאפייני אטמוספירה
לחץ אטמוספירי0.30 פסקל
חנקן98%

פּלוּטוֹ (שם מלא: 134340 פלוטו; באנגלית: Pluto) הוא גוף טרנס־נפטוני בחגורת קויפר, והוא כוכב הלכת הננסי הגדול במערכת השמש על פי קוטרו, ומסתו קטנה אך במעט מכוכב הלכת הננסי אריס. הוא נע במסלול אליפטי סביב השמש במרחק של 29 עד 49 יחידות אסטרונומיות ממנה. פלוטו נמצא בתהודה מסלולית עם כוכב הלכת נפטון.

פלוטו התגלה ב־1930 והוא הגוף הראשון שהתגלה בחגורת קויפר. מאז גילויו נחשב לכוכב לכת, עד שהבנה טובה יותר של העצמים המרוחקים במערכת השמש הביאה ב־2006 להכרה שהוא כוכב לכת ננסי. ב־14 ביולי 2015 הגשושית ניו הורייזונס חלפה ליד פלוטו במרחק של כ־13,000 ק"מ[1], החללית הראשונה שעשתה זאת. נאס"א שיגרה את הגשושית כדי לבצע מדידות ולצלם את פלוטו וירחיו.

חמישה גופים מוגדרים כירחים של פלוטו: כארון, ניקס, הידרה, קרברוס וסטיקס. אולם, הגדול שבהם, כארון, לא בדיוק הולם את ההגדרה. זאת משום שגודלו, הדומה לגודלו של פלוטו, ומסלולו, המשולב עם מסלול פלוטו, יוצרים מערכת כפולה ייחודית במערכת השמש היות שמסתו של כארון אינה זניחה יחסית לזו של פלוטו והיא גורמת לפלוטו לנוע במסלול מעגלי סביב נקודה הנמצאת תמיד על הקו הדמיוני המחבר בין פלוטו לכארון. אולם, כיוון שהאיגוד האסטרונומי הבינלאומי לא פרסם הגדרות בנוגע לכוכבי לכת ננסיים במערכת בינארית, כארון עדיין מוגדר כירח של פלוטו. בין שני הגופים קיימת נעילת גאות, ולכן הם מפנים זה לזה תמיד את אותו הצד, במה שמכונה "תהודת סיבוב־מסלול".