פלסטינים
English: Palestinians

פלסטינים
فلسطينيون
الفلسطينيون
Palestinian infobox.jpg
דמויות פלסטיניות ידועות: ליילה ח'אלד, מחמוד דרוויש, אדוארד סעיד (בילדותו), תאופיק כנעאן, המלכה ראניה מירדן, חנאן עשראווי, מוחמד בכרי ויאסר ערפאת.
אוכלוסייה
12.36 מיליון[1]
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים

הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית

ירדןירדן ירדן כ-2.7-2.1 מיליון[4][5]
ישראלישראל ישראל כ-1.84 מיליון ערבים ישראלים[6] מתוכם כ-60%-70% מגדירים עצמם כפלסטינים[7]
צ'ילהצ'ילה צ'ילה כ-500,000
סוריהסוריה סוריה כ-400,000
לבנוןלבנון לבנון כ-400,000
ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית כ-327,000
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית כ-250,000
מצריםמצרים מצרים כ-60,000

כוויתכווית כווית וארצות המפרץ הפרסי כ-100,000
שפות

ברשות הפלסטינית:
ערבית פלסטינית
בישראל:
ערבית פלסטינית ועברית ישראלית
בשאר ארצות העולם:

ערבית ושפות מקומיות
דת
אסלאם (93%, רובם סונים)[8]
נצרות (6%)
קבוצות אתניות קשורות
ערבים

פלסטיניםערבית: فلسطينيون; תעתיק מדויק: פלסטיניון) הם ערבים ובני קבוצות אתניות נוספות, שהיו תושבי ארץ ישראל לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל וצאצאיהם.[9] בישראל, כמו גם בשיח הזרם המרכזי בשאר העולם המערבי,[10] המונח מבחין בין קבוצות אלה לבין אזרחי ישראל הערבים, שנקראים ערביי ישראל. בתקופת המנדט הבריטי נעשה שימוש בכינויים "פלשתינאי" או "פלסטיני" ובשם "פלשתינה" (בערבית: فلسطين, תעתוק מערבית: פִלַסְטִין. באנגלית: Palestine) לציון ערבים ויהודים כאחד,[11] אולם מאז 1948 כינוי זה בדרך כלל מתייחס רק לבני העם הערבי.

באמנה הפלסטינית, מסמך פלסטיני מכונן שהוצג לראשונה בשנת 1964 והורחב בשנת 1968, נכתב כי "הפלסטינים הם האזרחים הערבים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947. אחת היא אם הוצאו ממנה או נשארו בה, [וגם] מי שנולד לאב ערבי פלסטיני אחרי תאריך זה בתוך פלסטין או מחוצה לה, הוא פלסטיני".[12] המונח פלסטיני כולל קבוצות אתניות נוספות מלבד ערבים, בסעיף 6 של האמנה הפלסטינית נכתב: "היהודים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד תחילת הפלישה הציונית לתוכה ייחשבו פלסטינים".[13] המשמעות המקובלת של פַלַסְטִין באמנה הפלסטינית הוא שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל.[14] הגדרה זו כוללת ערבים המתגוררים בתחומי ארץ ישראל (למעט ערבים שלא שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947 ושאינם צאצאים של אלה) וכן פליטים שברחו או גורשו ממנה במלחמת העצמאות (ומעט גם במלחמת ששת הימים) וצאצאיהם.[15]

לפלסטינים מעולם לא הייתה מדינה בשליטתם. לאחר ועידת רבאט, שנערכה באוקטובר 1974, הוכר אש"ף כמייצג הרשמי של הפלסטינים,[16] והוא אף מייצג אותם בעצרת הכללית של האו"ם, במעמד של משקיף. בעקבות הכרה עולמית זו, החלו בשנת 1993 מגעים דיפלומטיים בין נציגים ישראלים לנציגי אש"ף, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי אוסלו, ולהקמת הרשות הפלסטינית.

ניב הערבית שבו מדברים הפלסטינים מכונה ערבית פלסטינית.