פסיכולוגיה שיקומית

פסיכולוגיה שיקומית היא ענף בפסיכולוגיה העוסק בטיפול, אבחון ושיקום אנשים המתמודדים עם מוגבלויות גופניות, נפשיות, שכליות וחברתיות או שינויים בתחומים אלה. פסיכולוגיה שיקומית היא טיפול באדם שחווה משבר בגוף ובנפש, כדי להביא אותו למימוש פוטנציאל היכולות שנפגעו בעקבות טראומה, תוך ראיה אינטגרטיבית שכל תחומי החיים של המטופל.

השיקום הוא תהליך דינמי שבו משתתף צוות רב-מקצועי, הכולל רופאים, צוות סיעודי, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים ויועצי תעסוקה. מטרת השיקום היא להביא את האדם למימוש הפוטנציאל האישי בתחום הפיזי, הנפשי, החברתי, המשפחתי, התעסוקתי וכל תחום אחר המשמעותי לאדם.

בישראל, פסיכולוג שיקומי הוא מי שסיים לפחות תואר שני בפסיכולוגיה במגמה טיפולית שיקומית, וכן הוסמך על ידי משרד הבריאות, לאחר שעבר בהצלחה שתי שנות התמחות במשרה מלאה (או ארבע שנים בחצי משרה) ובחינת מומחיות.

הפסיכולוג השיקומי מסייע למשתקם ולבני משפחתו להתמודד עם השינויים שחלו בחייו (האובדן הפיזי, התפקודי, הנפשי) והמוגבלות, כלומר מכלול המכשולים החברתיים והתרבותיים המקשים על האדם בסיפוק צרכיו.

אוכלוסיית המשתקמים כוללת: בעלי נכויות פיזיות כגון שיתוק, עיוורון, כוויות, קטיעות, סוכרת, חירשות, מחלות לב, מחלת כליות, מחלת הסרטן; בעלי נכות התפתחותית כגון אוטיזם או פיגור; בעלי מגבלה חברתית-תרבותית כמו נוער בסיכון, עבריינים, מתמכרים לחומרים פסיכואקטיביים כמו סמים ואלכוהול; בעלי נכויות נפשיות-רגשיות כגון נפגעי נפש שאיתם מנסה לעבור תהליך הסתגלות לחיי היום יום, טיפול בנפגעי פוסט-טראומה, ליווי וסיוע בהתמודדות עם אבדן ושכול. אוכלוסיית המטופלים כוללת פעמים רבות אנשים לאחר תאונות דרכים, תאונות עבודה ואנשים המתמודדים עם מחלות ושינויים במצבם הרפואי הן מבחינה אורתופדית ו/או נוירולוגית.