פרויקט מנהטן

  • ניסוי טריניטי, הפיצוץ הגרעיני הראשון
    ראש הפרויקט הגנרל לסלי גרובס (משמאל), ורוברט אופנהיימר מנהל מעבדות לוס אלמוס

    פרויקט מנהטןאנגלית: manhattan project) היה שם הצופן של פרויקט מחקר ופיתוח שהתבצע במהלך מלחמת העולם השנייה, שהביא לייצור פצצות האטום הראשונות. הוא נוהל בידי ארצות הברית ונתמך גם על ידי בריטניה וקנדה. בשנים 1942–1946 ניהל את הפרויקט כולו מייג'ור גנרל לסלי גרובס מחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית. פיזיקאי הגרעין רוברט אופנהיימר ניהל את מעבדות לוס אלמוס שבניו מקסיקו, שבהן התבצע עיקר הפיתוח המדעי והתכנון של הפצצות עצמן. תחילתו של הפרויקט הייתה במשאבים מצומצמים בשנת 1939, אך הוא גדל בהדרגה עד שכלל מעל 130,000 עובדים, ועלה כ-2 מיליארד דולר (שווי ערך לכ-23 מיליארד דולר של 2018).

    שני סוגים של פצצות אטומיות פותחו במקביל במהלך המלחמה: הסוג הראשון היה פצצת מנגנון ירי, והסוג השני היה פצצת מנגנון קריסה, כשמרבית הפיתוח של תהליכי הפרדת האורניום והעשרתו נעשו באתר הגרעיני שהוקם באוק רידג' שבטנסי. באתר זה גם יוצרו בהמשך החומרים הבקיעים שהורכבו בפצצות. במקביל לעבודת הפיתוח שנעשתה על האורניום, נעשה מאמץ לייצר פלוטוניום. הוקם כור גרפיט באוק רידג' וכורי ייצור בהנפורד שבמדינת וושינגטון, שבהם הוקרן האורניום וחלקו הפך לפלוטוניום, שהופרד באמצעים כימיים מהאורניום. פצצות הפלוטוניום, האחת ששימשה בניסוי טריניטי והשנייה "איש שמן" שפוצצה בנגסאקי, פותחו לבסוף במאמצי תכנון ופיתוח מתואמים במעבדות לוס אלמוס.

    במהלך הפרויקט נעשה מאמץ מודיעיני רחב היקף לאיסוף אינפורמציה על פרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית. במשימת אלסוס נשלחו עובדים מפרויקט מנהטן לאירופה, לעיתים אל מעבר לקווי האויב הנאצי, ואספו מסמכים וחומר גרעיני שייצרה גרמניה, ואף עצרו מדעני אטום גרמניים.

    בשיאו של הפרויקט התבצעו הפיתוח והייצור בכ-30 אתרים, בעיקר בארצות הברית אך גם בבריטניה ובקנדה, והשתתפו בו גדולי המדענים באותה עת, ובהם הפיזיקאים ארנסט לורנס, ארתור קומפטון, נילס בוהר, אנריקו פרמי, אדוארד טלר, ריצ'רד פיינמן, יוג'ין ויגנר, ג'יימס צ'דוויק והנס בתה; המתמטיקאים ג'ון פון נוימן וסטניסלב אולם; והכימאים גלן סיבורג והרולד יורי.

    הפצצה הגרעינית הראשונה פוצצה בניסוי טריניטי, שבוצע בניו מקסיקו שבארצות הברית ב-16 ביולי 1945. שתי הפצצות, "ילד קטן" ו"איש שמן", התוצרים העיקריים של הפרויקט, הוטלו על יפן כחודש אחר-כך, באוגוסט 1945, והחריבו את שתי הערים היפניות הירושימה ונגסאקי. נהרגו מהן על-פי ההערכות כ-340 אלף איש, רובם אזרחים. ביום הטלתן נהרגו מיד מההדף החזק שלהן, מחומן העצום ומעוצמת הקרינה הרדיואקטיבית הקטלנית שלהן כ-120,000 אנשים, והשאר, כ-220,000 אנשים נוספים, מתו בתוך כחמש שנים מההתקפה מהשפעות קטלניות ארוכות טווח שגורמות פצצות האטום לנפגעים, שכוללות בין השאר התפתחות מהירה של מחלת הסרטן והרעלת קרינה.

  • התחלה
  • היתכנות
  • ארגון - מפקדים ומנהלים
  • האתרים שבהם התבצע הפרויקט
  • שיתוף הפעולה עם בריטניה
  • הטיפול באורניום
  • הטיפול בפלוטוניום - עד ניסוי טריניטי
  • עובדים
  • סודיות
  • מודיעין במדינות זרות
  • הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי
  • אחרי המלחמה
  • עלות הפרויקט והפצצות שיוצרו
  • מורשת הפרויקט
  • לקריאה נוספת
  • קישורים חיצוניים
  • ביאורים
  • הערות שוליים

ניסוי טריניטי, הפיצוץ הגרעיני הראשון
ראש הפרויקט הגנרל לסלי גרובס (משמאל), ורוברט אופנהיימר מנהל מעבדות לוס אלמוס

פרויקט מנהטןאנגלית: Manhattan Project) היה שם הצופן של פרויקט מחקר ופיתוח שהתבצע במהלך מלחמת העולם השנייה, שהביא לייצור פצצות האטום הראשונות. הוא נוהל בידי ארצות הברית ונתמך גם על ידי בריטניה וקנדה. בשנים 1942–1946 ניהל את הפרויקט כולו מייג'ור גנרל לסלי גרובס מחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית. פיזיקאי הגרעין רוברט אופנהיימר ניהל את מעבדות לוס אלמוס שבניו מקסיקו, שבהן התבצע עיקר הפיתוח המדעי והתכנון של הפצצות עצמן. תחילתו של הפרויקט הייתה במשאבים מצומצמים בשנת 1939, אך הוא גדל בהדרגה עד שכלל מעל 130,000 עובדים, ועלה כ-2 מיליארד דולר (שווי ערך לכ-23 מיליארד דולר של 2018).

שני סוגים של פצצות אטומיות פותחו במקביל במהלך המלחמה: הסוג הראשון היה פצצת מנגנון ירי, והסוג השני היה פצצת מנגנון קריסה, כשמרבית הפיתוח של תהליכי הפרדת האורניום והעשרתו נעשו באתר הגרעיני שהוקם באוק רידג' שבטנסי. באתר זה גם יוצרו בהמשך החומרים הבקיעים שהורכבו בפצצות. במקביל לעבודת הפיתוח שנעשתה על האורניום, נעשה מאמץ לייצר פלוטוניום. הוקם כור גרפיט באוק רידג' וכורי ייצור בהנפורד שבמדינת וושינגטון, שבהם הוקרן האורניום וחלקו הפך לפלוטוניום, שהופרד באמצעים כימיים מהאורניום. פצצות הפלוטוניום, האחת ששימשה בניסוי טריניטי והשנייה "איש שמן" שפוצצה בנגסאקי, פותחו לבסוף במאמצי תכנון ופיתוח מתואמים במעבדות לוס אלמוס.

במהלך הפרויקט נעשה מאמץ מודיעיני רחב היקף לאיסוף אינפורמציה על פרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית. במשימת אלסוס נשלחו עובדים מפרויקט מנהטן לאירופה, לעיתים אל מעבר לקווי האויב הנאצי, ואספו מסמכים וחומר גרעיני שייצרה גרמניה, ואף עצרו מדעני אטום גרמניים.

בשיאו של הפרויקט התבצעו הפיתוח והייצור בכ-30 אתרים, בעיקר בארצות הברית אך גם בבריטניה ובקנדה, והשתתפו בו גדולי המדענים באותה עת, ובהם הפיזיקאים ארנסט לורנס, ארתור קומפטון, נילס בוהר, אנריקו פרמי, אדוארד טלר, ריצ'רד פיינמן, יוג'ין ויגנר, ג'יימס צ'דוויק והנס בתה; המתמטיקאים ג'ון פון נוימן וסטניסלב אולם; והכימאים גלן סיבורג והרולד יורי.

הפצצה הגרעינית הראשונה פוצצה בניסוי טריניטי, שבוצע בניו מקסיקו שבארצות הברית ב-16 ביולי 1945. שתי הפצצות, "ילד קטן" ו"איש שמן", התוצרים העיקריים של הפרויקט, הוטלו על יפן כחודש אחר-כך, באוגוסט 1945, והחריבו את שתי הערים היפניות הירושימה ונגסאקי. נהרגו מהן על-פי ההערכות כ-340 אלף איש, רובם אזרחים. ביום הטלתן נהרגו מיד מההדף החזק שלהן, מחומן העצום ומעוצמת הקרינה הרדיואקטיבית הקטלנית שלהן כ-120,000 אנשים, והשאר, כ-220,000 אנשים נוספים, מתו בתוך כחמש שנים מההתקפה מהשפעות קטלניות ארוכות טווח שגורמות פצצות האטום לנפגעים, שכוללות בין השאר התפתחות מהירה של מחלת הסרטן והרעלת קרינה.