DVD
English: DVD

  • לוגו dvd
    תקליטור dvd

    dvd הוא תקליטור שהמידע בו מאוחסן בצפיפות גבוהה במיוחד, דבר המאפשר לאחסן על-גבו מידע דיגיטלי רב.

    קיימים תקליטורי dvd בפורמטים שונים; כמות המידע שניתן לאחסן על-גבם נעה בין 4.7 ג'יגהבייט ו-17 ג'יגהבייט. לשם השוואה, על תקליטור cd-rom ניתן לאחסן לכל היותר 0.9 ג'יגהבייט.

    התקליטורים והנגנים הראשונים הופיעו לראשונה ב-1996 ביפן וב-1997 בארצות הברית. בשנת 2005, שנים בודדות לאחר הופעתו, הפך ה-dvd לאמצעי האחסון המועדף.

    עם המצאת ה-dvd ניתן לו שם זה כראשי תיבות באנגלית של digital video disc ("תקליטור וידאו סיפרתי"). במשך הזמן הוחלט שראשי התיבות יציינו digital versatile disc ("תקליטור סיפרתי רב-שימושי") כדי לא לרמוז ש-dvd משמש לסרטים בלבד. היות שלא הושגה הסכמה באשר לראשי התיבות הנכונים, והנושא היה שנוי במחלוקת במשך מספר שנים, הוחלט באופן רשמי כי השם dvd לא יהווה ראשי תיבות כלשהן.

    קיימים נגני dvd אותם יש לחבר למחשב ונגנים העומדים בפני עצמם, אותם יש לחבר למכשיר הטלוויזיה או לצג. בדומה לנגני תקליטורים (מכשירי קומפקט דיסק), נגני dvd אינם מסוגלים להגביר בעצמם את עוצמת הקול; לא ניתן לחבר אליהם רמקולים באופן ישיר, ויש לעשות זאת דרך מגבר. כל מכשירי ה-dvd מסוגלים לנגן גם תקליטורי אודיו או cd-rom. רוב מכשירי ה-dvd שיוצרו אחרי שנת 2000 מסוגלים לקרוא קובצי קול דחוסים בפורמט mp3 המוקלטים על-גבי תקליטורי dvd או cd-rom.

    ה-dvd משמש בעיקר בשני תחומים: הפצת תוכנה והפצת סרטים.

    לפני המצאתו נאלצו יצרניות משחקי מחשב לוותר על מרבית יכולות המולטימדיה הנפוצות במשחקים של ימינו (סרטים וקול באיכות גבוהה, בעיקר). אפשרות נוספת הייתה להפיץ משחקים על-גבי תקליטורים רבים (המשחק פנטזמגוריה, למשל, נמכר על-גבי שבעה תקליטורי cd-rom), אפשרות יקרה ולא נוחה. המצאת ה-dvd הביאה לשכלול רב של משחקי המחשב.

  • עיקרון פעולה והנדסה
  • סרטי dvd
  • הדור הבא
  • סוגי מדיות dvd לצריבה
  • הגנת זכויות יוצרים
  • אזורי צפייה
  • ראו גם
  • קישורים חיצוניים

DVD הוא תקליטור שהמידע בו מאוחסן בצפיפות גבוהה במיוחד, דבר המאפשר לאחסן על-גבו מידע דיגיטלי רב.

קיימים תקליטורי DVD בפורמטים שונים; כמות המידע שניתן לאחסן על-גבם נעה בין 4.7 ג'יגהבייט ו-17 ג'יגהבייט. לשם השוואה, על תקליטור CD-ROM ניתן לאחסן לכל היותר 0.9 ג'יגהבייט.

התקליטורים והנגנים הראשונים הופיעו לראשונה ב-1996 ביפן וב-1997 בארצות הברית. בשנת 2005, שנים בודדות לאחר הופעתו, הפך ה-DVD לאמצעי האחסון המועדף.

עם המצאת ה-DVD ניתן לו שם זה כראשי תיבות באנגלית של Digital Video Disc ("תקליטור וידאו סיפרתי"). במשך הזמן הוחלט שראשי התיבות יציינו Digital Versatile Disc ("תקליטור סיפרתי רב-שימושי") כדי לא לרמוז ש-DVD משמש לסרטים בלבד. היות שלא הושגה הסכמה באשר לראשי התיבות הנכונים, והנושא היה שנוי במחלוקת במשך מספר שנים, הוחלט באופן רשמי כי השם DVD לא יהווה ראשי תיבות כלשהן.

קיימים נגני DVD אותם יש לחבר למחשב ונגנים העומדים בפני עצמם, אותם יש לחבר למכשיר הטלוויזיה או לצג. בדומה לנגני תקליטורים (מכשירי קומפקט דיסק), נגני DVD אינם מסוגלים להגביר בעצמם את עוצמת הקול; לא ניתן לחבר אליהם רמקולים באופן ישיר, ויש לעשות זאת דרך מגבר. כל מכשירי ה-DVD מסוגלים לנגן גם תקליטורי אודיו או CD-ROM. רוב מכשירי ה-DVD שיוצרו אחרי שנת 2000 מסוגלים לקרוא קובצי קול דחוסים בפורמט MP3 המוקלטים על-גבי תקליטורי DVD או CD-ROM.

ה-DVD משמש בעיקר בשני תחומים: הפצת תוכנה והפצת סרטים.

לפני המצאתו נאלצו יצרניות משחקי מחשב לוותר על מרבית יכולות המולטימדיה הנפוצות במשחקים של ימינו (סרטים וקול באיכות גבוהה, בעיקר). אפשרות נוספת הייתה להפיץ משחקים על-גבי תקליטורים רבים (המשחק פנטזמגוריה, למשל, נמכר על-גבי שבעה תקליטורי CD-ROM), אפשרות יקרה ולא נוחה. המצאת ה-DVD הביאה לשכלול רב של משחקי המחשב.