אדם (סוג) | מאפיינים ייחודיים
English: Homo

מאפיינים ייחודיים

מספר תכונות ומאפיינים של האנטומיה, אורח חיים וכישורים הוצעו כייחודיים לסוג האדם (Homo), ולפיכך מגדירים אותו ומבדילים אותו מסוגי הומינינים קדומים יותר[6]. כל אחד ממאפיינים אלו בפני עצמו איננו קריטריון חד-משמעי ומוסכם על כל החוקרים בתחום לשייכות לסוג, ולכן קיימים בתחום וויכוחים על הכללתם של מאובנים מסוימים בסוג, בעיקר המאובנים הקדומים ביותר או בעלי התכונות ה"פרימיטיביות" ביותר. כמו כן, לעיתים קרובות לא ניתן לבדוק כמה מן התכונות במאובנים, בעיקר כאלה שהם חלקיים מאוד, וכישורים או אורח חיים ניתן לעיתים להסיק רק בעקיפין מן המאובנים או משרידים ארכאולוגים. אך צירוף של כל או מרבית המאפיינים האלו בדרך-כלל מוביל להסכמה רחבה על שייכות לסוג האדם.

מוח גדול

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגידול בנפח המוח באבולוציה של המין האנושי

מאפיין אנטומי ייחודי וחשוב ביותר של סוג האדם הוא גידול יוצא דופן של פי שלושה לערך בנפח המוח, תוך זמן קצר בקנה מידה אבולוציוני של כשני מיליון שנה, מנפח של כ-400 סמ"ק האופייני למיני הסוג אוסטרלופיתקוס ופראנתרופוס וקופי אדם בני-ימינו, ועד ממוצע של כ-1000 סמ"ק אצל הומו ארקטוס, כ-1200 סמ"ק אצל הומו היידלברגנסיס, וכ-1350 סמ"ק באוכלוסיית הומו ספיינס בן-ימינו. גודל המוח ניתן למדידה במאובנים על ידי מדידת נפחה הפנימי של קופסת המוח בגולגולת. נפח מוח של 600 סמ"ק הוצע כגבול המפריד בין מיני הסוג אדם לבין הומינינים אחרים וקופי אדם[6].

עם זאת, גבול זה מטושטש במינים הקדומים או קטני-הגוף בסוג האדם. יוצא דופן בולט הוא הומו פלורסיינסיס שנפח המוח אצלו (כפי שנמדד בגולגולת אחת ויחידה) הוא 420 סמ"ק בלבד, ולמרות זאת מסווג לסוג האדם לדעת מרבית הפלאואנתרופולוגים, עקב תכונות אנטומיות אחרות (ראו להלן) וסיתות כלי-אבן. מוח קטן זה מוסבר חלקית אבל לא לחלוטין על ידי קוטן גופו הכללי של פלורסיינסיס. מבחינת נפח המוח יחסית למשקל גוף, מוחו של פלורסיינסיס קטן מזה של הומו ארקטוס, אך עדיין גדול מעט מזה של מיני אוסטרלופיתקוס. מין קטן-גוף נוסף המסווג לסוג האדם הוא הומו נאלדי, שנפח המוח אצלו מוערך בכ-465 סמ"ק אצל הנקבות הקטנות יותר ועד כ-560 סמ"ק בזכרים, משמעותית מתחת לגבול המוצע של 600 סמ"ק. נפח המוח במרבית הגולגולות המסווגות למינים הביליס, רודולפנסיס וארקטוס אכן גדול מ-600 סמ"ק, אך בכמה מהן הוא קטן יותר. דוגמה מפורסמת היא גולגולת מספר 5 מדמניסי המסווגת כהומו ארקטוס או כהומו גאורגיקוס. אף שהיא מסיבית בגודלה ושייכת כנראה לזכר בוגר וגדול-גוף, נפח המוח שלה הוא 545 סמ"ק בלבד. לפיכך לא ניתן להסתמך על נפח המוח כקריטריון יחיד לשייכות לסוג האדם[6], מה גם שהוא איננו ניתן למדידה בממצאי מאובנים חלקיים שאינם כוללים גולגולת שלמה יחסית.

הגידול ההדרגתי בנפח המוח של הומינידים במשך ארבעת מיליוני השנים האחרונות. כל סמל מייצג גולגולת מאובנת אחת. רק גולגולות שלמות דיין לצורך מדידת הנפח הפנימי מיוצגות בגרף (נתונים על פי[7] מעודכנים בהוספת גולגולת LB1 של הומו פלורסיינסיס ו-MH1 של אוסטרלופיתקוס סדיבה)

סיתות כלי אבן

מקצץ מסותת מאבן בזלת מערוץ אולדובאי, מוצג במוזאון הבריטי, מתוארך לתקופה של 1.8 עד 2 מיליון שנה לפני זמננו.
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – התרבות האולדובאית, התרבות הלומקוויאנית

יכולת בלעדית לסתת כלי-אבן הוצעה כקריטריון לסוג האדם על ידי מספר חוקרים, הבולט שבהם הפלאואנתרופולוג לואיס ליקי. ליקי ייחס למין הומו הביליס את כלי האבן העתיקים ביותר בערוץ אולדובאי, המשויכים לתרבות האולדובאית הקרויה של שם הערוץ.

קושי טכני בקריטריון זה הוא שלעיתים קרובות קשה מאוד לשייך כלי-אבן שהתגלו למאובני ההומינינים שסיתתו אותם. למשל, ליקי עצמו שייך את הכלים האולדובאים בתחילה למאובן פראנתרופוס בוייזאיי שגילה עוד קודם לכן בערוץ אולדובאי, ושינה את דעתו לאחר גילוי מאובני הביליס, בעיקר בשל נפח המוח הגדול יותר בגולגולות שלהם ובשל מאפייני שלד הדומים יותר לאלו של האדם המודרני.

כלי-האבן העתיקים ביותר מן התרבות האולדובאית התגלו באתר גונא באתיופיה ומתוארכים לגיל של 2.5-2.6 מיליון שנה לפני זמננו, בסמיכות למאובני אוסטרלופיתקוס גרהי. מתקופה קדומה זו קיים רק מאובן אחד אשר מסווג לסוג האדם. כלי-אבן עתיקים אף יותר הם הכלים מאתר לומקווי בקניה שגילם כ-3.3 מיליון שנה, קדומים בהרבה ממאובן ידוע כלשהו מסוג האדם. תגליות אלו רומזות על יכולתם של מיני הסוג אוסטרלופיתקוס לסתת כלי-אבן פשוטים עוד לפני הופעתו של סוג האדם.

יכולת לסתת כלי-אבן בטכניקה האולדובאית גם הוצגה על ידי קוף-אדם אחד לפחות - שימפנזה ננסי שגדל בשבייה בשם קאנזי. קאנזי למד את שיטת הסיתות בשיעור אחד מן הארכאולוג הפרהיסטורי ניקולס טות', והמשיך לתרגל אותה ללא הדרכה בניסויים נוספים במשך שנים, תוך שהוא משנה ומשפר את יכולותיו בעצמו. אף שקאנזי רחוק מן המיומנות של מומחים אנושיים המשחזרים את הטכניקה האולדובאית, הוא מסוגל להתיז מגרעין אבן נתזים חדים מספיק כדי להשתמש בהם לחיתוך חבלים, על-מנת לפתוח קופסאות המכילות פרסי מזון שהוכנו על ידי החוקרים[8][9]. כישוריו של קאנזי מעידים גם הם על הקושי להשתמש בסיתות כלי-אבן כקריטריון להכללה בסוג האדם. שימפנזים בטבע לא נצפו מסתתים כלי-אבן, אף כי ישנן קהילות של שימפנזים מצויים (וכן של קופי קפוצ'ין באמריקה הדרומית) אשר מפצחים אגוזים באמצעות הנחתם על אבני "סדן" גדולות והכאתם באבן "פטיש" קטנה יותר. כמה פרימטלוגים העלו את ההשערה שסיתות כלי-אבן התפתח במקורו מהתנהגות כזו.

שפה ודיבור

שפה ויכולת דיבור הוצעו כמאפיין ייחודי לסוג האדם, אך קשה להסיק אותם ממאובנים. שימפנזים מצויים ושימפנזים ננסיים בשבייה הפגינו יכולת מסוימת ללמוד ולהשתמש בשפת הסימנים ובשפות סימבוליות אחרות. ואולם לא ידוע על פיתוח שפה באופן ספונטני אצל קופי אדם בטבע.

הליכה על שתיים כאופן תנועה בלעדי

הליכה זקופה על שתי הרגליים האחוריות מייחדת את האדם מכל הפרימטים האחרים החיים כיום, אך משותפת לו עם סוגי הומינינים נכחדים כמו אוסטרלופיתקוס, פראנתרופוס וארדיפיתקוס. עם זאת, מאובנים מסוגים אלו עדיין מפגינים תכונות שלד המצביעות על התאמה לטיפוס על עצים, המתבטאת בתכונות שלד כמו אצבעות ארוכות ומעוקלות, וזרועות ארוכות השוות באורכן לאורך הרגליים או אף ארוכות מהם. מספר חוקרים הציעו איפוא שהליכה על שתיים כאורח חיים בלעדי היא תכונה המאפיינת או אף מגדירה את סוג האדם. לפי הצעה זו, סוגי ההומינינים הנכחדים היו בעלי אורח חיים שכלל גם הליכה זקופה על הקרקע וגם טיפוס על עצים, בעוד שבני סוג האדם התמחו בתנועה על הקרקע, ואיבדו כליל את ההתאמות לטיפוס. בייחוד, רגליהם של בני סוג האדם ארוכות מזרועותיהם, וכפות ידיהם מותאמות לטיפול בעצמים, ולא לטיפוס, עם אצבעות קצרות יותר, עדינות וישרות יחסית[6].

למרות זאת, כמה מן המאובנים המשויכים בדרך כלל למינים הקדומים בסוג האדם, כמו הביליס ורודולפנסיס, רומזים על רגליים השוות באורכן לאורך הזרועות. לכן יש חוקרים הסבורים שאורח החיים של הביליס ורודולפנסיס, בדומה לזה של האוסטרלופיתקים, אכן כלל גם טיפוס וגם הליכה על שתיים, ובעקבות זאת מציעים להוציא אותם מסוג האדם ולהעביר אותם לסוג אוסטרלופיתקוס[6]. לאחרונה נמצאו כפות ידיים בעלות אצבעות מעוקלות המותאמות לטיפוס אצל הומו נאלדי, שאף הוא סווג למין האדם[4], ואצל הומו לוזוננסיס, למרות שמינים אלו נחשבים כמאוחרים יחסית בהתפתחות סוג האדם.

פנים, לסתות ושיניים קטנות

מיני סוג האדם מתאפיינים בפנים ובלסתות קטנות ובלתי-בולטות, בהשוואה לפנים והלסתות הבולטות קדימה של אוסטרלופיתקים וקופי-אדם. גם השיניים של בני סוג האדם קטנות יותר, בייחוד הטוחנות והקדם-טוחנות שאצל האוסטרלופיתקים הן מורחבות מאוד. במבט מלמטה על הלסת העליונה, או מלמעלה על הלסת התחתונה, ה משנן של בני סוג האדם הוא בצורת קשת או פרבולה, בעוד שהמשנן של אוסטרלופיתקים הוא בעל צורת "ח" מרובעת, כאשר שורות השיניים משני הצדדים מקבילות זו לזו. הניבים של אוסטרלופיתקים וקופי-אדם ארוכים משאר שיניהם וחדים יותר, בייחוד אצל הזכרים. בעת סגירת הלסתות, הניבים משתלבים בתוך רווחים (diastema) תואמים בין שיני הלסת הנגדית. בסוג האדם, לעומת זאת, הניבים שווים בגובהם לשאר השיניים, ואין דיאסטמות בינם לבין השיניים הסמוכות.

הקטנת השיניים והלסתות בסוג האדם התאפשרה ככל הנראה על ידי הסתמכותו ההולכת וגוברת על כלי-אבן, ומאוחר יותר גם על צלייה באש, לצורך חיתוך, ריסוק ועיבוד המזון. לפי השערה נפוצה אחרת, סייע לכך גם הגדלת מרכיב המזון מן החי בתזונה, שכן תכולת החלבון, הפחמימות והשומן בבשר גדולה משל מרבית המזונות הצמחיים המצויים בטבע. לפי השערה נוספת, הגידול העצום במוח בסוג האדם התאפשר בין השאר בעקבות החלשותו והצרתו של שריר הצדע (Temporal muscle), המתחבר בחלקו העליון לגולגולת. באוסטרלופיתקים, שריר הצדע הגדול הקיף את כל הגולגולת והתחבר לרכס עצם אורכי בראשה, שאצל מיני פראנתרופוס אף מקבל צורת "כרבולת". אך בסוג האדם, שריר צדע קטן בהרבה מתחבר רק לצידי הגולגולת.

שיניים הן המרכיב העמיד ביותר בשלד והנפוץ ביותר בתגליות מאובנים, והלסתות אף הן מן הממצאים היותר נפוצים. לכן הסיווג של מאובנים רבים לסוג האדם, ובכלל זה העתיקים ביותר מביניהם, מתבסס בעיקר על שיניים ולסתות.