איגוד עובדים | מבנה איגודים מקצועיים
English: Trade union

מבנה איגודים מקצועיים

בשל הסוגים הרבים של איגודים מקצועיים, קיימות גם צורות שונות של מבנים לאותם האיגודים. למרות זאת, קיימים מספר קווים מנחים המשותפים לכל האיגודים.

המאפיין הראשון של כל איגוד עובדים הוא המאפיין הארגוני שלו. לכל איגוד מערכת ארגונית כלשהי, בעלת מידה זו או אחרת של מגמות ביורוקרטיות. לרוב, באיגודים מקצועיים גדולים נטייה זו חזקה יותר.

הבסיס הארגוני של האיגוד המקצועי הוא החבר. במרבית האיגודים המקצועיים החברות היא וולונטרית. באיגודים לא מעטים, דמי חבר הם גורם מכריע במימון פעילותם.

במסגרת הסדרי הביטחון הארגוניים של האיגודים המקצועיים, נוסדו שיטות שונות להתייחסות מיוחדת לחברות. השיטה הנהוגה בישראל היא שיטת "מפעל הנציגות", בו ארגון עובדים הופך ל"יציג" גם אם רק שליש מהעובדים במפעל חברים בו. ארגון יציג זה מיצג את כלל עובדי המפעל - גם אלה החברים בו וגם אלה שאינם חברים בו. שתי שיטות אחרות, אשר מנוגדות לחוק בישראל (ראה את הוראות סעיפים 33י (א)(3), 33יד (א)(2) ו-(3) לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957, ואת פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נב/ 4 - 12, ההסתדרות הכללית ואח' - צים, חברת השיט הישראלית בע"מ; פד"ע כרך כו, עמ' 3.), הן:

  • מפעל סגור: מפעל המקבל רק חברי איגוד עובדים מסוים.
  • מפעל מאורגן: מפעל המחייב את עובדיו להצטרף לאיגוד עובדים מסוים לאחר קבלתם למפעל.

גודל האיגודים המקצועיים מושפע מגורמים רבים, שהעיקריים שבהם הוא ריכוזיות ופילוח בשוומטרות האיגוד. לרוב יעדיפו איגודים מקצועיים לגדול, להתמזג ולשתף פעולה על מנת להגדיל את כוחם היחסי.