אלכימיה | האלכימיה הערבית
English: Alchemy

האלכימיה הערבית

תור הזהב השני של האלכימיה החל במאה העשירית באימפריה המוסלמית. הח'ליף אל מאמון עודד תרגום כתבי יד יווניים רפואיים ומדעיים ובתוכם כתבי האלכימאים של אלכסנדריה. בנוסף, הושפעה האלכימיה הערבית גם מהאלכימיה הסינית, ממנה קיבלה את הקישור שבין יצירת זהב לחיי אלמוות. על-פי האלכימאים הערבים היו המתכות מורכבות מיחסים שונים של כספית וגפרית. הזהב הוא כספית מטוהרת וכמות קטנה של גפרית. כיוון שכך, ניתן להפוך נחושת לזהב על ידי הרחקת גפרית או תוספת כספית.

הישגים של האלכימיה הערבית

  • השאיפה לטהר את המתכות ולהפריד מהן את הגפרית הביאה לפיתוח מתקני זיקוק וכלי מעבדה שישמשו, לימים, את הכימיה. כך, למשל, איפשרו שיטות הזיקוק הללו להפיק לראשונה חומצות אנאורגניות כחומצה חנקתית וחומצה גופרתית וכך להמיס חומרים ולבצע תגובות בתמיסה.
  • הוכרו וסווגו תרכובות אנאורגניות רבות ובהן תחמוצות הברזל, הנחושת, הכספית והעופרת.
  • פותח תהליך הקופלציה (Cupellation) לטיהור ובדיקה של זהב. התהליך כלל התכת הזהב הלא טהור עם עופרת ואחר כך חימום מסג הזהב-עופרת (לאחר הפרדתו מהתחמוצות) בכור נקבובי עשוי אפר עצמות. העופרת מתחמצנת ל ליתארג' (PbO) הנספג בדפנות הנקבוביות ונותר זהב טהור.
  • שיטות צביעה, כדוגמת הלבנת נחושת על ידי ארסן.

האסכולה המטאפיזית

בעקבות אלכימאים הלניסטים מאוחרים, שנטשו את העבודה המעשית והתרכזו בסמליות ובמשמעות הרוחנית של שיפור המתכות, הלכו כמה מראשוני האלכימאים הערבים. מוחמד אבו עומייל (900–960), המייצג המובהק של אסכולה זו, כתב את הספר "מי כסף ואדמת כוכבים", ששימש מקור לחיבורים מיסטיים מאוחרים. טקסט חשוב נוסף מאסכולה זו ידוע בתרגומו הלטיני Turba Philosophorum (אספת הפילוסופים) הספר מנסה להתאים השקפות יווניות על קוסמולוגיה ואלכימיה עם המחשבה הערבית. הספר ערוך כרב שיח של תשעה פילוסופים יוונים, בהם אנכסגורס, דמוקריטוס ופיתגורס, שבסופו הם מגיעים לפשרה המתאימה למחשבה הערבית.[5]

אלכימיה מעשית - ג'ביר אבן ח'ייאן ואל ראזי

ל ג'ביר אבן ח'איין (דמות ספק היסטורית) מיוחסים אלפי חיבורים אלכימיים מן המאה העשירית, שכנראה לוקטו מעבודות אלכימאים רבים בני אותה אסכולה. מושגי החומר מבוססים על 4 התכונות היסודיות של אריסטו: חום, קור, לחות ויובש, והמתכות השונות באות מצירופי שתי תכונות המקנות את האיכויות ה"חיצוניות". שתי התכונות האחרות הן "איכויות פנימיות". לזהב שתי איכויות חיצוניות: חום ולחות, ואיכויותיו הפנימיות הן קור ויובש, שהן האיכויות החיצוניות של הכסף. כדי להפוך כסף לזהב יש להוציא מתוכו את האיכויות הפנימיות של הזהב. השינוי הזה נעשה על ידי "אליקסיר": חומר שאינו קיים אצל האלכימאים ההלניסטים ומקורו באלכימיה הסינית. להכנת האליקסיר השתמשו האלכימאים הערבים בחומרים מהצומח ומהחי. כך, למשל הופק אמוניום כלורי (שיוחס לו ערך בשל היותו מלח נדיף) ממחצבים ומשיער. השאיפה להפריד את התכונות השונות מהעצמים היא שדחפה את האלכימאים לשכלל את שיטות הזיקוק, שמהוות את תרומתה החשובה של האלכימיה הערבית להתפתחות הכימיה. בחיבורים המיוחסים לג'ביר מתוארים תהליכי זיקוק של חומרים מן החי מהם התקבלו גזים, חומרים מתלקחים, נוזלים ואפר. התוצאות התאימו, לכן, לתורת ארבעת היסודות של אריסטו (אדמה, אש, מים ואויר). גם הרופא הגדול אל ראזי תיעד מרשמים אלכימיים בספרו "כתאב סיר אל אסראר" (ספר סוד הסודות). בספר הוא מתאר חומרים, מכשירים ותהליכי עבודה להכנת אותם חומרים כדוגמת בסיסים אלקליים. אל ראזי מיין את המינרלים לשש קבוצות:

"קח מנות שוות של אל-קילי קלוי וסיד לא כבוי וצק עליהם מים פי ארבעה מכמות החומרים ההם והשהה שלושה ימים. סנן את התערובת והוסף עוד אל-קילי וסיד בכמות של רבע מהתמיסה המסוננת. עשה כך שבע פעמים. צק את זה אל חצי (בנפח) סאלמוניאק מומס (מלח אמוניום). אלה הם מים חריפים ביותר, הם ימיסו טלק מיד

אל ראזי, כתאב סיר אל אסראר
  1. ארבע "רוחות" : כספית, מלח אמוניה, גפרית וארסן גפרתי.
  2. שבעה גופים: כסף, זהב, נחושת, ברזל, עופרת, אבץ ובדיל
  3. "אבנים" ובהן מלאכיט, טלק, נציץ, אזבסט, זכוכית, ותחמוצות ברזל וארסן
  4. שבעה ויטריאולים, כלומר סולפטים של מתכות שונות: אלום (אלומיניום סולפט) וכן סולפטים טבעיים של ברזל, נחושת וכו' אותם כינה בהתאם לצבעיהם.
  5. שבעה בוראטים ובהם טינקר (בוראקס), נטרון (תערובת נתרן קרבונט ונתרן ביקרבונט) ונתרן בוראט.
  6. אחד עשר מלחים ובהם מלח בישול, אפר, נפטא, סיד חי (CaO) ושתנן.

שלילת האלכימיה - אבן סינא

אבן סינא עסק בנוסף לרפואה גם במדעי הטבע. בספרו "כתאב אל שיפה" (ספר הרפואה) עסק גם במיון מינרלים ובמתכות. דעותיו קרובות לאלו של אריסטו, ובדומה ליתר בני זמנו ראה בכספית מרכיב עיקרי של המתכות המקנה להן את יכולתן להינתך, לדעתו "כולן הופכות לכספית בשעת היתוך". למרות שאבן סינא הסכים שהמתכות כולן הן צירופים שונים של כספית וגפרית, הוא שלל את האפשרות להפוך יסוד אחד לאחר. ביחס לאלכימיה כתב

אשר לטענות האלכימאים, יש לדעת כי אין ביכולתם לגרום לשינוי אמיתי של מינים. אמנם הם יודעים לעשות חיקויים מצוינים: לצבוע מתכת אדומה בלבן עד שהיא דומה מאוד לכסף או בצבע צהוב עד שתדמה לזהב..הם יכולים לטהר עופרת מרוב פגמיה וסיגיה. אבל טיבן היסודי של המתכות הללו לא נשתנה...אינני שולל אפשרות להגיע לרמת דיוק כזו שהאיש החריף והשנון ביותר יטעה. אבל מעולם לא היה ברור לי, כיצד אפשר לעקור את ההבדל הסגולי או לסגלו, דבר זה הוא מן הנמנעות. אין דרך לפצל צירוף אחד[6] ולהפכו לאחר. הסגולות הנתפסות על ידי חושינו אינן, כנראה, הדברים המבדילים את המתכות למיניהן. אלא הן, בעיקר, מקרים או תוצאות; בעוד ההבדלים המיוחדים אינם ידועים. ודבר שאינו ידוע, כיצד יכול מישהו ליצרו או להרסו?...אי אפשר להפוך מתכת אחת לאחרת אם לא ישבר הרכבה ויתגלגל בהרכב אחר..ברם אי אפשר להשיג דבר זה על ידי היתוך כי הוא שומר על האחדות.

כתאב אל שיפה