אלכימיה | האלכימיה הסינית
English: Alchemy

האלכימיה הסינית

האלכימיה התפתחה בסין בתקופת הממלכות הנלחמות במאות 5-3 לפנה"ס ונקשרה לטאואיזם - דת מיסטית שנוסדה במאה השישית לפנה"ס. הקוסמולוגיה הטאואיסטית קישרה את תורת היסודות הסינית שכללה 5 יסודות: מתכת, עץ, עפר, מים ואש לאסטרולוגיה ולמושגי היין והיאנג:

ריק ושקט בראו חלל וזמן ואלה יצרו את הישות...חלקה הדק והנדיף עלה למעלה ונעשה רקיע והחלק הכבד התקרש והתעבה ונעשה אדמה...יִין-יאנג בא מריכוזה של ישות השמיים והארץ...מהצטברות היסודות החמים ביאנג נולדה אש וישותה נעשתה שמש. מהצטברות היסודות הקרים ביִין נולדו מים וישותם נעשתה לירח...

הוּאֵי-נַן-טצוּ, חיבור קוסמולוגי טאואיסטי- המאה ה2 לפנה"ס

עיקר מטרתה של האלכימיה הסינית הייתה חיי אלמוות[3]. אלכימאים סיניים האמינו שאכילת זהב מזכה בחיי אלמוות, הזהב אינו מחליד או מתקלקל וספיגתו בגוף תשמור על האדם מהזדקנות "אבק הזהב, בהיכנסו לחמשת האיברים הפנימיים, מתפזר כערפל..על ידי כך מתרענן מראה האדם ושערות השיבה משחירות שוב ושיניים חדשות צומחות במקום אלו שנשרו" בהתאם, עוסקת הספרות האלכימית הסינית בשני נושאים: עשיית זהב והדרכים להשתמש בו להשגת אלמוות. בחיבור האלכימי הסיני המפורט ביותר, פאו-פ'ו-טסו מהמאה הרביעית, מפורטות תרופות מזהב ודרך השימוש בהן:

ככל שמחממים יותר את תרופת הזהב, היא עוברת גלגולים עדינים יותר. זהב צהוב לא ישתנה אפילו אחרי חימום ממושך באש ולא יעלה חלודה גם אחרי שיהיה קבור באדמה זמן רב. אכילתן של התרופות [העשויות זהב] תחזק את הגוף, שלא יזדקן ולא ימות...התרופה הרביעית נקראת הואן-טן. הטועם ממנה ייהפך לבן אלמוות מאה ימים אחרי אכילתה. ממעל לו ירחפו פסיונים, טווסים וציפורים אדומות, ובצד תעמודנה בנות פלא. זהב צהוב מתהווה בן רגע אם מחממים את התרופה מלוא להב הסכין מעורבת בליטרא ושליש של כספית. מי שיצבע את מטבעותיו בתרופה זו, תשובנה אליו ביום שהוציא אותן. אם יציירו בתרופה זו על עייני אנשים יגרשו מהם את הרוחות...

פאו-פוּ-טסוּ

כעמיתיהם במערב, השתמשו האלכימאים הסיניים בסמלים ובשמות שמשמעותם לא נשתמרה לתיאור התהליכים, כך שלא ניתן לשחזר את המרשמים. עם זאת, ברור שהמדובר בתהליכים כימיים ממשיים כדוגמת זה המתאר תגובה אקסותרמית (פולטת חום) המלווה בנידוף והתגבשות:

למעלה, בדוד, חל בישול וזיקוק ולמטה להבה הלוהטת וגועשת. בראש הולך הנמר הלבן ואחריו בא הדרקון האפור. ציפור השני המרפרפת נמלטת מחמשת הגוונים [התנדפות]. בהיתקלה ברשתות לוכדות היא משתתקת ונלחצת אין-אונים מטה [התעבות], צועקת בקולי קולות כמו ילד אחרי אימו. על כורחה תוטל אל הנוזל החם שבדוד ההורס את נוצותיה. לא עבר חצי מהזמן והנה מופיעים דרקונים במהירות ובמספר רב [גיבוש] . חמשת הגוונים המסנוורים מתחלפים בלי הרף. רותח וגועש הנוזל בדוד. הם מסתדרים זה אחר זה בשורה לא ישרה כמו שיני כלב. נטיפים כמו חתיכות קרח באמצע החורף..נראים ראשי סלעים גולמיים התומכים זה בזה. כאשר יין ויאנג נערכים בהתאמה קם השקט...

טסאו-טונג-צ'י (המאה השנייה לספירה)

פרט לזהב התמקדה האלכימיה הסינית בכספית, ולמען הדיוק, במינרל צינובר המורכב מכספית וגופרית ובסינית: 丹 (הסימנית מבוטאת: dan). האלכימאים הסינים העריכו לעיתים את הצינובר יותר מהזהב כתרופה לאריכות ימים. הצינובר הייתה כה חשוב באלכימיה הסינית עד שכל האלכימיה הסינית נקראה על שמה (לפעמים היא נקראה פשוט 丹 ולפעמים 炼丹, כלומר התכה/רקיחה של 丹), מסופר על אלכימאים סינים שמתו מתרכובות כספית שהוכנו להשגת אלמוות. האלכימיה בטאואיזם הייתה ברשותה של אלת התנור, המתוארת כאישה יפה, לבושה אדום שהייתה ממונה גם על הבישול והרוקחות. פרט לאלכימיה הניסויית התפתחה, במאה השישית אלכימיה מיסטית בה שמות החומרים והתהליכים מייצגים מושגים פילוסופיים. ענף זה של האלכימיה נקרא 内丹- כלומר 丹 פנימי או נסתר.

הדמיון בין הטרמינולוגיה הסימבולית של האלכימאים בסין לאלכימיה הערבית והמערבית המתבטא בין היתר במינוחים זהים כדוגמת "כספית אמיתית". "עופרת אמיתית"' "דרקון ירוק" או "עיקרון יסודי" מעיד על זרימת ידע ורעיונות בין האלכימאים בסין לעמיתיהם בפרס, מסופוטמיה ומצרים[4].