אסלאם | שריעה - ההלכה האסלאמית
English: Islam

שריעה - ההלכה האסלאמית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שריעה

האסלאם הוא בעיקרו דת אורתופרקטית (דת-הלכה שמבוססת על מצוות מעשיות). ההלכה המוסלמית מכונה "שריעה" ("הלכה"), והיא מכוונת את צעדיו של המאמין בכל מקום ובכל זמן, למן הלכות הנישואין ועד להלכות ההתנהגות בשירותים. אין הפרדה בין הדת לבין החיים - הקוראן והוא תורת חיים.

לפני הכל, חייבים המוסלמים בשמירה על חמש מצוות מרכזיות, הקרויות "חמשת עמודי האסלאם". מוסלמי אשר אינו מקיימן, ספק אם הוא יכול עדיין להיקרא מוסלמי. דבר חשוב הוא, מפני שאדם שנולד מוסלמי וחוזר בו מדת האסלאם נקרא מֻרְתַדּ (مرتدّ). לא מקובל לגנות מוסלמי שאינו מקיים את המצוות באופן סדיר, אלא אם הוא מתריס כנגד הדת.

בין הלכות האסלאם, אפשר למצוא למשל את הלכות הטהרה, אשר מכילות ומקיפות את כל מה שקשור לטהרת הגוף והנפש, טהרת הבגדים, טהרת כלי מטבח, וכמובן טהרת מקום התפילה. למשל, בין הלכות הטהרה, מתואר כיצד על המוסלמי לטהר את עצמו לפני שהוא מתפלל, כיצד עליו לטהר את עצמו לאחר קיום יחסי מין עם אשתו, כיצד על האישה לטהר את עצמה לאחר מחזור ולאחר לידה וכו'.

ההלכה האסלאמית מקיפה את כל תחומי החיים, ולכן היא גם מכילה הלכות הקשורות לאכילה, למשל, האיסור על אכילת בשר חזיר, וההמלצה ההלכתית לאכול ולשתות ביד ימין.

מקורות הלכה מוסלמית

שורשי ההלכה המוסלמית, أصول الفقه או أصول الشريعة, נחלקים לפי חלק מהמוסלמים לארבעה מקורות ועל פי אחרים לחמישה מקורות ואילו הם:

  • הקוראן (القرآن) - הכוונה הן לחומר המשפטי המפורט בקוראן (דיני אישות, דיני ירושה וכו') והן לפסוקים כלליים, שמהם ניתן לפסוק הלכות בדרכים המקובלות על חכמי הדת..
  • הסֻנה, (السنة) - שהיא דרכו של הנביא מוחמד, המתוארת בעיקר בספרות החדית', אשר מתארת את אורח חיי הנביא וחבריו, שראוי לחקותו. הסונה מתעדת את אמירותיו ואת מעשיו של הנביא מוחמד .
  • הקִיאַס - אלקיאס הוא ההיקש, האנלוגיה, דהיינו - הסקת מסקנה הגיונית על סמך הכתוב מפורש בקוראן או בסֻנה, או על סמך ניתוח העילה המתקבלת על הדעת לכתוב מפורש מסוג זה. למשל, האיסור על שימוש בסמים, או עישון סיגריות, ודברים דומים לזה, אשר לא היו קיימים בתקופה ובזמן של הנביא מוחמד, ונאסרו על ידי פוסקי ההלכה על סמך איסור על דברים הדומים להם.
  • האִג'מַאע - הסכמת הכלל.[11] אין כוונה לכינוס המוסלמים או חכמי הדת שבהם ולהחלטתם פה אחד על עניין מסוים. המדובר בהסכמה שבדיבור, במעשה ובשתיקה - לנוהג או אמונה שהשתרשו בעדת המוסלמים והפכו על ידי עצם השתרשותם בה למקודשים. עקרון האג'מעא מבוסס על החדית' בפי הנביא, המניח שכלל עדת המוסלמים אינו יכול לטעות. אולם במשך הזמן התברר, שאין לסמוך על כלל העשה בקביעת דינים, ועל כן נטו לצמצם את מושג האג'מעא בצורות שונות, כגון: הסמכת חכמי האסלאם הראשונים, הסמכת מכה ואלמדינה בלבד, הסמכת חכמי הדת עד המאה העשירית, או הסמכת חכמי הדת שבכל דור ודור. האג'מעא אישר למעשה גם את המסקנות שהוסקו בקיאס. האג'מעא היה מנוף חשוב להתפתחות האסלאם, באשר נתן לו אפשרות לסגל לעצמו חידושים חשובים, כגון חידושי הטכנולוגיה בימינו (רדיו, קולנוע, כלי תחבורה חדשים וכיוצא בזה), שאין ביחס אליהם כל מסורת מפי הנביא ועל כן היססו להשתמש בהם. לארבעת השורשים המוכרים הללו נוהגים להוסיף שורש חמישי הנקרא "עֵרְף" או "עַאדָה", כלומר מנהג המקום. באימפריה המוסלמית הגדולה היה הכרח להשאיר מקום מסוים למנהג וגם לשיפוט המקומי בכל אזור נכבש, מעין השיפוט הבדואי העצמאי בתוך תחומים מסוימים ומוגבלים בשיפוט המדינה.

תפיסת עולם באסלאם

על פי התפיסה המוסלמית, העולם מחולק לחלקים: דאר אל-אסלאם (دار الإسلام) - בית האסלאם, האזור שכבר הפך מוסלמי, כמו ערב הסעודית וחלק מהמזרח התיכון, ו דאר אל-חרב (دار الحرب) - מקום המלחמה, האזור שבו עדיין מתנהלת מלחמה בין המאמינים לכופרים. דאר אל-הודנה (دار الهدنه) - מקום מלחמה בו לכוחות האסלאמיים אין את היד העליונה לנצח, ולכן יקבל הצעות שלום (הפסקת אש) באופן זמני, עד שיתחזק ויהיה ביכולתו להגיע לניצחון מוחלט, דאר אל-אמן (دار الامن) - הקמת מדינה לא-אסלאמית באזור של דאר אל-אסלאם מהווה בעיה קשה בהשקפת העולם המוסלמית, ויש מוסלמים הסבורים כי אי אפשר להשלים עם מצב כזה, אלא באופן זמני ומוגבל. השריעה מטילה מגבלות על לא-מוסלמים החיים במדינה מוסלמית. רק בני דתות מונותאיסטיות (ובעיקר נוצרים ויהודים) רשאים לחיות במדינה מוסלמית והם מוגדרים כ"בני חסות" החייבים במס גולגולת ונתונים תחת משטר של הגבלות.

לפי התפיסה המוסלמית, יש הכרה בספרי הקודש של הנוצרים, היהודים והסביאים, אך עם זאת קיימת תמימות דעים[דרוש מקור] כי השליחות הועברה למוחמד ולתומכיו בצו האלוהי וכי כתב הקודש המוסלמי הקוראן למעשה עולה עליהם בחשיבותו. לפיכך, קיימת תפיסה כי "האסלאם הוא דין האמת (על פי הקוראן) וכל הדתות האחרות הן דין בטל". בנוסף, מתוך תפיסה זו, מתקיים ניכוס של התרבות וההיסטוריה הקדם-אסלאמית.