אסלאם שיעי | סוגים שונים של שיעה
English: Shia Islam

סוגים שונים של שיעה

יש מחלוקות בקרב השיעה לגבי הירושה לאחר מותו של הנביא מוחמד, אבל הם מסכימים כי שלטונם של האימאמים נלקח מהם שלא כראוי.

השיעים השביעיים: האיסמעילים הם הזרם הגדול ביותר מקרב השיעים השביעיים. השיעים החמישיים או הזיידים: זרם שנמצא בעיקר בתימן, שמאמין בארבעת הח'ליפים של האסלאם כמו הסונים, ולאחר מכן בחוסיין ובעלי, ואחר כך ב זייד בן עלי. זיידים גם דוחים את הרעיון של אימאמים שממונים משמים.

שני הזרמים הגדולים של השיעה מאמינים כי האימאם האחרון (השביעי או השנים עשר) הוסתרו בידי האל. יש אמונות שונות ביחס לחזרתו של האימאם האחרון, המכונה "אל מהדי"- מילולית, "המודרך" או "המדריך"

שיעת השנים עשר

רוב השיעים נחשבים כחלק מ"שיעת השנים עשר", והם נקראים כך על מנת להבדיל בינם לבין סוגים אחרים של שיעים. שיעים אלה מאמינים במנהיגותם של שנים-עשר אימאמים לאחר מותו של מוחמד, אותם נמנה להלן. כל אימאם היה בנו של האימאם שלפניו, חוץ מחוסיין שהיה אחיו של חסן אבן עלי. לפי השיעה, האימאם לא נבחר בשל מוצאו, אלא נתמנה על ידי האל בשל מעלותיו.

מקדש האימאם חוסיין, האימאם השלישי, בעיר כרבלא, בעיראק
שנים עשר האימאמים
מספר שם האימאם שנותיו כאימאם
1 עלי בן אבי טאלב 632-661
2 חסן בן עלי 661-669
3 חוסיין בן עלי 669-680
4 עלי אבן חוסיין 680-713
5 מוחמד אל-באקר 713-743
6 ג'עפר א-צאדק 743-765
7 מוסא אל-כאט'ם 765-799
8 עלי א-רידא 799-818
9 מוחמד א-תקי 818-835
10 עלי אל-האדי 835-868
11 חסן אל-עסכרי 868-874
12 מוחמד (אל-מהדי) 874-

מוסלמים שיעים מאמינים כי עלי, חתנו של הנביא מוחמד, היה הראשון מבין שנים-עשר האימאמים, ומונה בידי מוחמד (ולפיכך בידי האל) לרשת את הנביא כמנהיגה של הקהילה המוסלמית. לפיכך, השיעים מחשיבים את שלושת הח'ליפים שירשו אותו כמנהיגים בלתי לגיטימיים, שקיבלו את השלטון כנגד רצונו וציווייו של האל ושל מוחמד. הסונים מחשיבים את שלטונם של שלושת הח'ליפים שלפני עלי (אבו בכר, עומר בן אל-ח'טאב ועות'מאן בן עפאן) כלגיטימיים לחלוטין, מכיוון שהם היו מבוססים על הקונצנזוס של הקהילה המוסלמית.

השיעים מאמינים כי לאימאמים שלאחר הנביא מוחמד יש מעמד מיוחד. הם נחשבים כיורשים ישירים (בכל המובנים) של מוחמד, והם חסינים מטעות, מושלמים, נבחרו על ידי האל ומוסרים את דברו.

עדת המֶתַאוִילה בלבנון וייחודה

בלבנון קיים פלג שיעי הנקרא בשם מֶתַאוִילה (יחיד: מותּאואלי) אשר מקורו ומקור שמו הם תעלומות. אף אדם אינו יודע בוודאות את מקור מוצאו, אך ככל תעלומה ההשערות רבות. דעה רווחת כיום היא שבמקור אנשי העדה הם כורדים שישבו באיראן והועברו בתקופתו של צלאח א-דין לסוריה ומשם עברו אל סביבות הלבנון. ישנה הנחה הקובעת כי משמעות השם היא: "חסיד נאמן", כלומר חסיד נאמן לתורת עלי ויש אחרים הגורסים כי מקור השם במילה "ואליה" – נאמנות לבית עלי, אך מכל מקום אין ספק כי מקור השם הוא ורסיה זו או אחרת של השם "עלי".

המתואלים מתבדלים מן הזרם השיעי, גם בשלטונם הפנימי. רוב האוכלוסייה המתואלית מאוגדת במסגרות שבטיות שבראשן עומדים מנהיגים חילוניים "כמו-פאודלים" הנקראים "זעמאא" (מנהיגים בערבית). הזעמאא שולטים ביד רמה באדמות שבטיהם וגובים מיסים פנימיים. נגד המנהיגים החילוניים עומדים המנהיגים הדתיים, ה"עלמאא", חכמי הדת. חלק מן העלמאא מוסמכים כקאדים במדינות שיעיות מובהקות. האחדות הלאומיות של המתואלים כה חזקה עד כי מעולם לא התלונן מתואלי בבית דין מוסלמי על פסק דין שנקבע בבית דין מתואלי. אך העלמאא הם חסרי יכולת ההשפעה חברתית. חוסר יכולת ההשפעה החברתית שלהם יצרה בעבר נוהג שאין העלמאא מתבטאים כלל בענייני פנים, אלא רק בענייני חוץ. מצב זה כמו שהוא, היה תקף עד אחרי עלייתו של האימאם השנוי במחלוקת, מוסא אל-צאדר לשלטון בעדה. עם עלייתו של אל-צאדר לשלטון בעדה ועם ההגירה לביירות, התערער המבנה החברתי המסורתי וכוחם של ה"עלמאא" התחזק. אך למרות הטלטלות, נשמר עדיין מאזן הכוחות הפנימי בתוך החברה המתואלית.