אסלאם שיעי | שינויים מודרניים והחרפת המתח עם הסונים
English: Shia Islam

שינויים מודרניים והחרפת המתח עם הסונים

עד שנות ה-60 של המאה ה-20 דגלה כל עדת השיעה באידאולוגיה בסיסית של הרכנת ראש ואי-השתתפות במערכת הפוליטית במדינות בהן שהו אנשיה, מתוך ציפייה שקטה לחזרתו של האימאם הנעלם[7]. בדרום לבנון בפרט, בה הייתה העדה הגדולה ביותר במדינה מפוצלת, הייתה העדה המושפלת ביותר. לפי שיטת המפתח העדתי לחלוקת משרות השלטון זכו השיעים רק בתפקיד יו"ר הפרלמנט וסבלו מהתנשאות והדרה מצד כל העדות האחרות ובפרט מצדם של הנוצרים המארונים.

כל זאת השתנה עקב הנהגתו של האימאם מוסא א-צדר. א-צדר, שהתמנה לאימאם בראשית שנות השישים, ביקש עבור העדה הגדרה עצמית, שוויון זכויות ושיתוף בחיי המדינה באופן פעיל על ידי יוזמות של חינוך, תרבות ופעילות פוליטית. א-צדר הסתייג מן הפלסטינים הסונים, בהם ראה גורם זר ומפריע וביקש ברית עם העלווים הסורים. א-צדר יזם את הקמתה של "המועצה האסלאמית השיעית העליונה" שהוכרה בצעד חסר תקדים על ידי הפרלמנט הלבנוני ב-1967 והנהיג את "תנועת המקופחים" שתבעה שוויון זכויות עבור השיעים, בעיקר בדרום לבנון. במקביל ובחשאי, בניגוד לתדמיתו כשוחר שלום, טיפח א-צדר את המיליציה החמושה "אמל", כיוון שלא יכלה להתקיים עדה לבנונית באותה עת ללא מיליציה חמושה. בכך הפכה העדה השיעית לראשונה בהיסטוריה המודרנית לעדה בעלת מודעות, תביעות וכוח צבאי עצמאי.

באותה עת קם באיראן האייתוללה ח'ומייני, שדרש והטיף לכך שהשיעה לא רק תהיה בעלת שוויון זכויות אלא תנהיג, באמצעות העולמא (מועצת החכמים) את העולם האסלאמי כולו. תפיסתו לא הייתה מוגבלת אלא גלובלית. הטפותיו צברו תומכים רבים ובשנת 1978 גורש על ידי השאה לפריז, אך שנה מאוחר יותר שב לאיראן בשיאה של המהפכה האיראנית ותפס את עמדת ההנהגה.

א-צדר נעלם בלוב ב-1978 ולנעליו נכנס השיח מוחמד חוסיין פדלאללה. פדלאללה נולד בנג'ף ולמד באיראן וכך הכיר באופן עמוק את השיעה האיראנית, מאידך הוא חי רוב חייו בלבנון, בשכונה בביירות שאיכלסה פליטים שיעים ופלסטינים מדרום המדינה. כך הפך פדלאללה לציר מחבר בין ההתעוררות והתסיסה השיעית באיראן לבין ההתעוררות השיעית בלבנון. אולם, בניגוד לא-צדר, שתפס את תפקידו כיוצר בידול, הפרדה וזהות נפרדת בין העדה השיעית לשאר העדות, ביקש פדלאללה לאחד בין השיעים לפלסטינים, תוך שמירת ההגמוניה השיעית. זאת בניגוד לדרכה של השיעה כל ימיה. הדבק המאחד היה שנאה למדינת ישראל. במהלך מבצע ליטני ומלחמת לבנון הראשונה הטיפה ההנהגה השיעית הדתית בהשראתו באופן חריף נגד הציונים, תוך האשמת ישראל ברצון לכבוש את לבנון. הברית בין ישראל לנוצרים, שנואי נפשם של השיעים, רק חיזקה את הדבק המאחד.

על אף שפדלאללה ניסה בתחילה לרתום לצידו את "אמל", רוחו של א-צדר הייתה חזקה מדי בארגון ומשימתו לא צלחה. לפיכך הקים בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20, תוך סיוע פעיל של אירן, את ארגון חזבאללה, אך לא שימש בו בתפקיד רשמי, אלא כמנהיג רוחני בלבד.

התסיסה השיעית להגדרה עצמית, לשוויון זכויות ולהשתחררות מעול הסונים התפשטה במספר התפרצויות לריכוזים שיעים בעיראק, במחוזות המזרחיים של סעודיה ובבחריין. התפרצויות אלה נתמכו על ידי איראן ודוכאו על ידי השלטון הסוני, האחרונה שבהן דוכאה במסגרת ההפגנות בבחריין (2011).