אש קודש | מציאת הכתבים אחר השואה

מציאת הכתבים אחר השואה

בשנת 1943 במועד כלשהו בין הגירוש לטרבלינקה לבין מרד גטו ורשה, שלאחריו גורש הרבי לטרווניקי, שם נרצח, העביר הרבי את כתב היד לאחד מחברי ארכיון עונג שבת[2]. כתב היד הוטמן בכד חלב באדמת הגטו, יחד עם כתבים אחרים שנאספו על ידי אנשי הארכיון המחתרתי. קובץ הדפים נמצא בפולין כמה שנים לאחר המלחמה על ידי פועל מתחת לחפירות בעת הנחת יסוד לבניין חדש בוורשה על הריסות הגטו, והוא העבירם למכון ההיסטורי היהודי בוורשה.

רק ב-1957 זוהו הדפים[3], וצילום שלהם הועבר על ידי ברוך דובדבני לחסידי פיאסצנה בארץ. דובדבני עשה זאת בעקבות בקשת חסידי פיאסצנה לבדוק אם יוכל להשיג את הכתבים.

בהקדמתו לספר מתאר ברוך דובדבני כיצד בעת שיטוט אקראי בין חומר רב לא ממוין מתקופת השואה התגלגל לידיו מכתב מהרבי בו הוא מבקש מאחיו רבי ישעיהו שפירא ומידידיו בישראל להדפיס את כתביו. דובדבני ראה במציאת המכתב "צוואה קדושה" ובעקבותיו החליט למצוא את הכתבים ויהי מה. ואכן עלה בידו למצוא את הכתבים. מכתבי הרבי מפיאסצנה למוצא הכתבים ולידידיו של הרבי בארץ ישראל מודפסים גם הם בפתח הספר.

לקט הדרשות הודפס תחת השם "אש קודש" והוצא לאור לראשונה בשנת תש"ך (1960) על ידי ועד חסידי פיאסצנה. מאז הודפס הספר בכמה מהדורות.

בשנת תשע"ז (2017) התפרסמה מהדורה מדעית מתוקנת בשם "דרשות משנות הזעם" בשני כרכים. מהדורה זו נערכה על פי כתב היד המקורי הנמצא בארכיון רינגלבלום, במכון היהודי ההיסטורי בפולין. הכרך הראשון כולל את הדרשות המתוקנות בתוספת ציוני מקורות וביאורים. הכרך השני כולל מהדורת פקסימיליה שבה, לצד צילום צבעוני של כתב היד, מופיע תיעתוק מדויק בארבעה צבעים (שחור, אדום כחול וירוק), אשר מבחינים בין שכבות שונות של הגהות שכתב המחבר.

הדפים עצמם בכתב ידו של האדמו"ר מצויים, יחד עם כל ארכיון "עונג שבת" של רינגלבלום, בארכיב הממשלתי של ממשלת פולין.[4]