בגיר (חברה) | היסטוריה

היסטוריה

עם הקמתה של חברת הטקסטיל פולגת הוחלט גם להקים מפעלים שייצרו מוצרים מוגמרים מתוצרת המפעל, ובין השאר הוחלט על הקמת בגיר לייצור מכנסיים וחליפות[1]. מפעל בגיר החל לפעול בשנת 1970 והיה המפעל הגדול הראשון בישראל לייצור חליפות ומכנסיים. מפעל החברה נחנך רשמית בתחילת 1971[2]. בשנת 1976 אושרה על ידי מרכז ההשקעות הרחבת המפעל[3]. בשנת 1979 הקימה החברה את מפעל "ליידי בגיר" לייצור חליפות לנשים[4][5]. בשנת 1983 בקשה החברה לבצע הנפקה של 20 מיליון דולר בבורסה לניירות ערך, על פי שווי של 80 מיליון דולר, אולם הירידות בבורסה מנעו את ההנפקה[6][7].

בראשיתו, כמעט כל תוצרת בגיר הופנתה לייצוא[8] לאירופה, תוך ניצול העבודה הזולה יותר בישראל[9][10]. אחד הקניינים הגדולים מבגיר היה מרקס אנד ספנסר[11]. תוצרת המפעל הגיעה בשנת 1972 ל-70,000 חליפות ו-250,000 מכנסיים[12], שיוצרו על ידי כ-500 עובדים[13]. בשנות ה-70 החברה שלטה כמעט באופן מוחלט בשוק אופנת העלית בישראל[14]. ב-1987 כ-85% מתוצרת בגיר הייתה לייצוא[15]. בשנת 1973 זכה המפעל בפרס קפלן[16] ובשנת 1978 קיבל פרס ייצוא מנשיא המדינה[17].

החברה ייצרה בין השאר דגמים של פייר קרדן[18][19][20]. הקשרים עם קרדן נסתיימו בשנת 1977 במה שנחשד ככניעה לחרם הערבי[21]. במקומו, חתמה בגיר על הסכם עם המעצב וילהלם ואן דייק[22].

בסוף 2001 נכנסה החברה לתהליך של ארגון מחדש ופיטרה כ-700 עובדים במפעלה בקריית גת[23]. הסיבה לארגון מחדש הייתה ירידת מחירים באירופה, מכסים שהוטלו על תוצרתה ועלייה בעלויות הייצור בישראל[24]. בשנת 2004 הקימה החברה מפעל לייצור חליפות בסין[25]. בסוף 2004 מכרה חברת "כלל תעשיות", שהייתה בשליטת נוחי דנקנר, את פולגת, חברת האם של בגיר, לצבי בארינבוים. בתחילת 2005 מכרה בגיר את חלקה בחברת הבת המפסידה שלה, גוני פולגת, לשותפה הטורקי[26][27]. בהמשך אותה שנה הונפקה חברת בגיר בבורסה[28][29]. במאי 2007 מכרה בגיר את כל פעילותה לחברת בגיר אינטרנשיונל, שותפות של בגיר וקרן פימי[30]. בתחילת 2008 סגרה בגיר את פולגת טקסטיל[31].

בשנת 2011 סבלה החברה מהפסדים כבדים[32]. באוקטובר 2011 נכנסה חברת הבת, בגיר גרמניה, שריכזה את מכירות בגיר בגרמניה, להליך פירוק[33]. באפריל 2014 הונפקה החברה בבורסת לונדון. זמן קצר לאחר מכן ירדו מניותיה בצורה חדה ואיבדו את רוב ערכן[34][35].