בנימין נתניהו | ראשית הקריירה הפוליטית (1988–1996)

ראשית הקריירה הפוליטית (1988–1996)

לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה, שנערכו בשנת 1988, שב נתניהו לישראל והצטרף למפלגת "הליכוד". בבחירות המקדימות במרכז תנועת החרות זכה במקום החמישי, וברשימת הליכוד שכללה את המפלגה הליברלית הישראלית ויגאל הורוביץ - הוצב במקום התשיעי ברשימה. הוא נבחר לכנסת ה-12, והתמנה לסגנו של שר החוץ משה ארנס, ולאחר מכן של דוד לוי. גם בתפקיד זה התבלט בהופעותיו התקשורתיות. בין לוי ונתניהו לא התקיים שיתוף פעולה, ונוצרו ניצני יריבות שהתעצמו לאחר מכן. בוועידת השלום במדריד, אשר נערכה בשנת 1991, נמנה נתניהו עם חברי המשלחת הישראלית, בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר. בעקבות המתח בינו ובין לוי עבר נתניהו לאחר הוועידה מתפקיד סגן שר החוץ לסגן שר במשרד ראש הממשלה.

בבחירות לכנסת השלוש עשרה, שנערכו בשנת 1992, הוצב נתניהו במקום השישי ברשימת הליכוד. לאחר מפלת המפלגה בבחירות, התמודד נתניהו ב-1993 בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה, במקום שמיר שפרש. נתניהו גבר בבחירות אלה על דוד לוי, בני בגין ומשה קצב, וקיבל 52%.

במהלך מסע הבחירות הפנימיות, התפרסמה "פרשת הקלטת הלוהטת". בהופעה טלוויזיונית במהדורת "מבט לחדשות" טען נתניהו, כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו, שבה הוא נראה בוגד באשתו[25]. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו כאחראים לפרשה - העמיקה את הקרע בין השניים. הקלטת לא נמצאה, ולימים התנצל נתניהו על דבריו כלפי לוי[דרוש מקור].

כראש האופוזיציה וכמנהיג הימין, ביקר נתניהו בחריפות את הסכמי אוסלו, שנערכו בשנת 1993, והזהיר שההסכם יביא לגל טרור כלפי אזרחי מדינת ישראל. נתניהו ביקר באתרים של פיגועי טרור (כגון באתר הפיגוע בקו 5 ב-19 באוקטובר 1994), והשתתף בהפגנות הימין, קטנות וגדולות, נגד מדיניות ממשלת רבין. בין הבולטות בהפגנות אלה הייתה הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב', אשר נערכה באוקטובר 1995. השתתפותו בהפגנה בצומת רעננה, שבה נישא ארון קבורה שעליו הכיתוב "רבין קובר את הציונות", והוצג בה חבל תלייה - זכתה לפרסום רב[26]. נתניהו אמר שלא ראה את הארון.

בנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין על ידי יגאל עמיר, שהתנגד לדרכו הפוליטית. רבים בשמאל האשימו את נתניהו בהסתה נגד רבין, ואלמנתו, לאה רבין, סרבה ללחוץ את ידו במהלך טקס ההלוויה.

הניצחון בבחירות 1996

ב-29 במאי 1996 נערכו הבחירות לכנסת הארבע-עשרה, לפי שיטת הבחירה הישירה. בהתמודדות על תפקיד ראש הממשלה גבר נתניהו על ראש הממשלה המכהן, שמעון פרסהחליף את רבין לאחר הירצחו), ברוב של 50.5% לעומת 49.5% לפרס, ובהפרש של כ-29,000 קולות. ניצחונו התקבל בהפתעה על ידי הפרשנים הפוליטיים, לאחר שרוב הסקרים ניבאו ניצחון לפרס, חלקם בהפרש של יותר מחמישה אחוזים. גם במדגם הטלוויזיה של הערוץ הראשון ניצח פרס את נתניהו בהפרש של 1.4%, וכך גם במניין החלקי של תוצאות האמת במהלך הלילה. לפנות בוקר, התהפכו התוצאות לטובת נתניהו[27][28]. ניצחון נתניהו בבחירות הפך אותו לראש הממשלה הצעיר ביותר שנבחר בישראל, ולראשון שנולד בישראל לאחר קום המדינה.

פרשנים מציינים כמה גורמים שתרמו לניצחון נתניהו:

  • סדרת פיגועי התאבדות שבוצעו על ידי תנועת חמאס בחודשים פברואר ומרץ, והוצגו על ידה כתגובה לחיסול "המהנדס" יחיא עיאש, עוררה כעס בציבור על אוזלת ידה של הממשלה במניעתם, ועל הקשר בינם ובין המצב החדש שנוצר ביהודה, שומרון וחבל עזה בעקבות הסכמי אוסלו.
  • ההתלקחות בלבנון באפריל ומבצע ענבי זעם: פרס ציפה שהמבצע יתרום לדימויו כמנהיג המסוגל להגן על ביטחון המדינה, אולם הריגתם של כמאה אזרחים בכפר הלבנוני קאנא, כתוצאה מהפגזה ישראלית - הביאה רבים מהבוחרים הערבים להימנע מהצבעה עבורו.
  • מועד הבחירות המוקדמות שנקבע במשא ומתן בין סיעות הכנסת פעל לרעת פרס. אילו היו הבחירות נערכות מוקדם יותר, לא היה למפלגות היריבות זמן מספק להתארגנות, וגם ההשפעה הרגשית של רצח רבין הייתה חזקה יותר.
  • הצלחתו של נתניהו לאחד מאחוריו ברשימת הליכוד-גשר-צומת גם את סיעת "גשר", בראשות יריבו משכבר הימים, דוד לוי, ואת "צומת", בראשות רפאל איתן. אמנם האיחוד לא הביא לתוספת מנדטים לסיעת הליכוד בכנסת.
  • הניכור שחשו קבוצות מסוימות בחברה הישראלית כלפי השמאל. תחושה זו הלכה והתעצמה בחודשים שלאחר רצח רבין, בעקבות התחושה כי כל קול שאינו תואם את זה המשודר מן הממסד - מושתק. לניצחונו של נתניהו חברו קבוצות שונות שנמצאו מחוץ לזרם המרכזי והשליט בישראל – חרדים, עולים חדשים ומזרחים. המפסיד מול נתניהו, שמעון פרס, השיב לשאלה עיתונאית לאחר הבחירות: "מי הפסיד?" באומרו כי "הישראלים" הפסידו ו"היהודים" ניצחו[דרוש מקור].
  • העימות הטלוויזיוני, שאליו הופיע פרס אחרי לילה נטול-שינה, נרגז ומוכן ברישול. לפי סקרי דעת קהל הפסיד פרס בעימות לנתניהו.
  • השימוש בשירותיו של יועץ הבחירות האמריקאי ארתור פינקלשטיין, שטבע סיסמאות כגון: "פרס יחלק את ירושלים" ו"אין שלום, אין ביטחון, אין סיבה להצביע פרס", ועמד מאחורי תשדירי הבחירות של נתניהו, שהיו קצרים, קליטים וחוזרים על עצמם.
  • הבטחותיו של נתניהו לכבד את הסכמי אוסלו שעליהם חתמה הממשלה, למרות התנגדותו העקרונית להם.
  • הקמפיין של צעירי אגודת חב"ד בישראל, במימונו של המיליארדר היהודי-אוסטרלי, חסיד חב"ד יוסף גוטניק, ימים ספורים לפני הבחירות בסיסמה: "נתניהו. זה טוב ליהודים"[29].
  • הוראתו של הרב שך יומיים לפני הבחירות, לציבור החרדי בכלל ולמצביעי יהדות התורה בפרט - להצביע לנתניהו.