גזענות | היסטוריה
English: Racism

היסטוריה

אנשים ערכו הבחנה על בסיס תכונות קבוצתיות מתקופות קדומות של ההיסטוריה. בזמן המודרני תורות גזעניות, שהובילו לאפליה גזעית ולגזענות, החלו להתפתח באמצע מאה ה-19.

הפרסום הראשון של הטפה גזענית מסודרת ומנומקת מיוחס לספר מסה על אי השוויון בין גזעי האדם שיצא לאור בפריז בשנת 1853. הסופר, ארתור דה גובינו, היה דיפלומט צרפתי, פעיל של התנועה ה מלוכנית בצרפת. בספרו זה, חילק דה גובינו את המין האנושי לגזעים ולתת הגזעים, כשהנעלה מכולם הוא הגזע הארי, המצוי, לדעת הסופר, בעיקר בצפון צרפת. יתר עמי אירופה, לא היו לדעת דה גובינו בני גזע ארי טהור, אלא בני תת-גזעים לבנים נחותים יותר כמו סלאבים ויהודים, או תוצר של נישואי תערובת בין האריים לתת גזעים אלו.

תופעת הגזענות המפורסמת ביותר, שהפכה לסמל הקיצוני המקובל של תופעת הגזענות, היא תורת הגזע אשר התפתחה בעולם המודרני. תורה זו היוותה בסיס אידאולוגי לגרמניה הנאצית, ולפעולותיה אשר נחשבות לבלתי מוסריות באופן מוחלט. גרמניה הנאצית הובילה ל"פתרון הסופי" שבמהלכו נרצחו כ-6 מיליון יהודים, בין 200,000 ל־2 מיליון צוענים וכן בני עמים אחרים שנתפסו כנחותים או מלוכלכים. הנאצים ראו בעמים אלה "גזע נחות" שיש להשמידו.

מלבד דוגמה קיצונית זו, ניתן להבחין בתופעות רבות של גזענות בעבר ובהווה. לאור משקלם הרב של הגזעים האירופאים בעיצוב ההיסטוריה האנושית, קיימים מקרים מתועדים רבים של גזענות בין האדם הלבן לבין גזעים אחרים (שמיים, שחורים, אסיאתיים ואף עמים סלאבים וכו'). למעשה, תורת הגזע עצמה היא פיתוח מדעי-תרבותי של העמים האירופאים והיא העמידה את האדם הלבן כגזע העליון. דוגמה שכזו תנועת גאווה לבנה העולמית המעודדת גאווה של בני גזע האדם הלבן בהשתייכותם לגזע זה. דוגמה בוטה יותר היא תנועת הקו קלוקס קלאן בדרום ארצות הברית. תנועה גזענית זו שונאת בעיקר כל מי שאיננו לבן עור.