גליציה | יהודי גליציה

יהודי גליציה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות גליציה

העדויות הראשונות לקיומם של יהודים בגליציה הן מהמאה ה-11. בעת כיבוש האזור על ידי אוסטריה ב-1772 ישבו בו כ-225,000 יהודים, שהיוו באותם ימים 9.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה. היהודים ישבו ברובם בעיירות, אך גם בכפרים, ושימשו מעין מעמד ביניים המקשר בין האצולה לבין האיכרים. היהודים ברובם היו בעלי מלאכה, ורק מעטים עסקו במקצועות אחרים.

חלק מיהודי גליציה השתייכו לזרם החסידי, כגון חסידויות בעלז, צאנז וצאצאיה, אדמו"רי בית זידיטשוב-חסידות קומרנא, רופשיץ-דז'יקוב, בתי וענפי רוז'ין, ועוד רבות. גליציה הייתה גם מרכז חשוב לתנועת ההשכלה, והערים ברודי ולבוב היו מרכזי השכלה חשובים ביותר באירופה. ב-1913 נוסדה בגליציה תנועת הנוער החלוצית "השומר הצעיר". התנועה הייתה תנועת הנוער הציונית היהודית הראשונה. חבריה הגליציים היו מעולי העלייה השלישית.

קודם למלחמת העולם הראשונה היו בגליציה למעלה מ-800,000 יהודים, כ-75% מהם בגליציה המזרחית. במלחמה נפגעו היהודים מפלישות של אוסטריה ורוסיה לאזור.

מרבית יהודי גליציה נספו בשואה, בעיקר במחנות ההשמדה בלז'ץ וינובסקה. רבבות אחרים, בעיקר בחבליה המזרחיים של גליציה, מצאו את מותם בקרבת מקומות מגוריהם בבורות הירי שהפכו קברי אחים. אלפים אחרים נשלחו למחנות מרוחקים כדוגמת אושוויץ וסוביבור או שמצאו את מותם בעבודות כפייה בעשרות מחנות עבודה שהוקמו באזור.

הסופר ש"י עגנון נולד בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה, והוא מתאר את גליציה באחדים מספריו: "הכנסת כלה", "עיר ומלואה", "אורח נטה ללון" ועוד.