גניבה | במשפט הישראלי
English: Theft

במשפט הישראלי

פקודת הנזיקין הישראלית, שהיא פקודה שיצאה מאת המחוקק המנדטורי, מכירה בעוולת הגזל, כחלק מן העוולות הנקראות "שליחת יד". בסעיף 52 לפקודה מוגדר "גזל":

גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא-כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת.

ייחודה של עוולת הגזל לעומת עוולות אחרות הוא בכך שבנוסף לכל הסעדים המוקנים לתובע, יכול הנפגע מגזל גם לדרוש לידו את השבת מיטלטליו שנגזלו.

חוק העונשין של מדינת ישראל אינו אוסר על ה"גזל", אלא על עבירת הגניבה, שיסודותיה דומים. בסעיף 383 לחוק נקבע כי:

אדם גונב דבר אם הוא –

(1) נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע;
(2) בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, בפקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר.

הגונב, דינו מאסר שלוש שנים.

עוולת הגזל ועבירת הגניבה הם חיקוקים שמקורם ההיסטורי במשפט האנגלי, והקשר שלהם אל המושג ההלכתי קלוש.