גרמניה הנאצית | מדיניות החוץ הגרמנית בין השנים 1933–1939
English: Nazi Germany

מדיניות החוץ הגרמנית בין השנים 1933–1939

המטרה של מדיניות החוץ הגרמנית הייתה מימוש האידאולוגיה הנאצית – מחיקת "חרפת ורסאי" (התבוסה במלחמת העולם הראשונה, וחוזה ורסאי שנחתם אחריה) והרעיון ההיטלראי על "מרחב מחיה" במזרח. היטלר שאף להגיע לכיבושים והישגים ללא מלחמה על ידי הטעיית העולם – הצגת היטלר כשוחר שלום, וניצול פייסנותן של מדינות המערב. הוא חתם על שרשרת של הסכמי ידידות עם מדינות רבות. היטלר החליט לבדו על מדיניות החוץ. הוא הצליח לממש כוונותיו במדיניות עקבית חסרת פשרות.

הסרת ההגבלות של חוזה ורסאי: 1933–1937

גרמניה פרשה מהוועדה לפירוק החימוש ומחבר הלאומים ב-1933 במחאה על מדיניות ההגבלות של חוזה ורסאי. במקביל היא חתמה על חוזה ידידות עם ברית המועצות.

ב-1934 חתמה גרמניה הסכם אי-התקפה עם פולין במטרה להרגיעה ולהרחיקה מצרפת. בשנה זו התרחש ניסיון נפל של פוטש (מרד) נאצי באוסטריה על ידי רצח הקאנצלר דולפוס. כתגובה, איטליה העמידה כוחות על הגבול האוסטרי.

לפי חוזה ורסאי, הועבר חבל הסאר מגרמניה לפיקוח חבר הלאומים, והוסכם שרק לאחר שייערך משאל עם בחבל זה ייקבע עתידו. בינואר 1935 נערך משאל עם, לפני ההצבעה ביצעו תומכי הנאצים פעולות אלימות וטרור כנגד המתנגדים להחזרת החבל לגרמניה, ובהשפעת האלימות הושג רוב של 91 אחוז מתושבי חבל הסאר שהצביעו בעד החזרת החבל לגרמניה,[5] וכך נעשה. אוצרות הטבע באזור שימשו את היטלר בתיעושה ובחימושה של גרמניה.

באותה שנה ביטל היטלר סופית את חוזה ורסאי בכך שהכריז שגרמניה תתחמש ללא הגבלה, זאת בנימוק שאירופה ובעיקר אויבה של גרמניה – סטלין, ממשיכים להתחמש. בד בבד ביוני 1935 חתם היטלר על הסכם ימי עם הממלכה המאוחדת שעל-פיו ניתן לגרמניה להגדיל את צי אוניותיה. הבריטים חשבו שההסכם ייפתח דף חדש ביחסים בין שתי המדינות, יגביר את היציבות באירופה ויגרום לגרמניה להעריך את המחווה הבריטית כצעד של רצון לפיוס והרגעת הרוחות. היטלר גם סייע לידידו, בניטו מוסוליני כשזה הוציא את איטליה למלחמה באתיופיה.

היטלר חש עתה שהוא יכול ליישם את כוונותיו להשתלט על מדינות אירופה. בראשית 1936 הורה היטלר לפלוש לחבל הריין, האזור הגובל עם צרפת, שהיה מפורז על פי חוזה ורסאי. מפקדי הצבא הגרמני התנגדו לצעד אך היטלר שכנע אותם שצרפת ואנגליה לא יעשו דבר[6] והצבא הגרמני נכנס לאזור בניגוד לחוזה ורסאי ולהסכמי לוקרנו. לימים בהתייחסו לפלישה לחבל הריין אמר היטלר:

48 השעות שלאחר הכניסה לחבל הריין היו המתוחות ביותר בחיי. אילו נכנסו הצרפתים אז לחבל הריין, היינו צריכים לסגת כשזנבנו בין רגלינו, מפני שכוחות הצבא שעמדו אז לרשותנו לא היו מספיקים אפילו להתנגדות צנועה.

ס. כהן "היסטוריה דיפלומטית של המאה ה-20" חלק ב' עמוד 165

מכך שכפי שצפה, צרפת לא הגיבה לפלישה וממשלת בריטניה הסתפקה במחאה בלבד, נוכח היטלר לדעת כי מדינות אירופה חוששות ממלחמה.

כדי להטעות את העולם, ובייחוד את אוסטריה, חתמו שתי המדינות על הסכם ביניהן ב-1936, לפיו גרמניה הכירה בריבונות אוסטריה, ואילו אוסטריה הסכימה לראות עצמה כמדינה גרמנית ולאפשר לגרמנים נאצים להיכנס לשורות האופוזיציה. באותה שנה חתמו היטלר ומוסוליני על הסכם, שלפיו הבטיחה איטליה לעצמה בעל ברית ממשטר טוטליטרי דומה, וגרמניה הבטיחה לעצמה את נכונותה של איטליה לעמוד לצדה לכשתידרש לכך. גרמניה ואיטליה ראו בהסכם ביניהן, ציר רומא-ברלין, חזית אחידה מול ברית המועצות. בנוסף גרמניה חתמה עם יפן על הסכם האנטי – קומינטרן, גם הוא מכוון כנגד ברית המועצות. סוכם כי כל אחת מהן לא תתקיף את האחרת בעת משבר וסכסוך עם ברית המועצות. היה זה ניצחון כפול להיטלר: חזית נוספת מול ברית המועצות, ורכישת בעלת ברית במזרח הרחוק.

גרמניה ואיטליה סייעו לפרנקו, מנהיג הלאומנים הפשיסטים, להשתלט על ספרד. היטלר רצה בחזית פשיסטית רחבה, שתסייע בעדו לממש את כוונותיו לפלוש לצרפת מאוחר יותר. בין השנים 1936 ל-1939, בזמן מלחמת האזרחים בספרד, גרמניה שלחה לפרנקו כוחות צבא, נשק וטנקים. מטוסים גרמניים ("לגיון קונדור") הפציצו את הכוחות הרפובליקניים ואוניות גרמניות שייטו לאורך חופי ספרד כדי למנוע מכוחות הרפובליקה לקבל סיוע מבחוץ. היטלר ראה הזדמנות זו לניסיון לכלי נשק חדישים בספרד. ב–1939 ניצחו הלאומנים, ופרנקו הפך לשליטה הפשיסטי של ספרד. ספרד הפשיסטית אמנם הצטרפה להסכם האנטי-קומינטרן, אך לא הצטרפה למלחמה.

בכנס מיוחד שערך היטלר עם ראשי המדינה וקציניו הבכירים ב–1937, נשא נאום על אודות צרכיה החשובים של גרמניה: התפשטות מזרחה וכיבוש אוסטריה וצ'כוסלובקיה. אחד מעוזריו של היטלר, הוסבאך, רשם את פרוטוקול הישיבה, שלכן מכונה " מסמך הוסבאך". משמעותו של המסמך היא הכרזה על כוונותיו האמיתיות של היטלר: אוסטריה וצ'כוסלובקיה יהיו היעד העתידי לכיבוש.

ה"אנשלוס": סיפוח אוסטריה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנשלוס
פתק ההצבעה במשאל העם על סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית. העיגול הגדול נועד לסימון "כן" והעיגול הקטן "לא".

בראשית 1938 נפגשו היטלר וקורט שושניג, קאנצלר אוסטריה. היטלר דרש משושניג לחתום על הסכם לפיו תשחרר אוסטריה את הנאצים הנמצאים בבתי-כלא באוסטריה, תמסור לידי הנאצים כמה תפקידים בממשלת אוסטריה ותכריז על המפלגה הנאצית באוסטריה כעל מפלגה חוקית. שושניג ביקש לערוך משאל עם באוסטריה בעניין ההסכם עם גרמניה, היטלר חשש כי לא יהיה רוב במשאל עם לאיחוד אוסטריה עם גרמניה. היטלר טען ששושניג אינו מקיים את הבטחותיו כלפיו, ודרש ממנו להתפטר. שושניג, שחשש שפלישה גרמנית אלימה תגרום למוות מיותר של אזרחים אוסטרים וחיילים אוסטרים ובסוף ישיגו הגרמנים את מבוקשם, התפטר מתפקידו כראש הממשלה ובמקומו התמנה לקאנצלר ארתור זייס-אינקווארט, מנהיג הנאצים האוסטרים.

במרץ 1938 פלשו צבאות גרמניה לאוסטריה. המוני אוסטרים קיבלו את הגרמנים בתשואות אהדה. היטלר ערך משאל עם בקרב העם האוסטרי בעניין איחוד שתי המדינות, גרמניה ואוסטריה. באוירת הטרור והאיום הושג רוב כמעט מוחלט בעד האיחוד. אוסטריה סופחה לגרמניה ללא שפיכות דמים.

משמעות הסיפוח הייתה עצומה. גרמניה התעצמה עד מאוד וכל המשאבים, התעשייה והחימוש האוסטרים עברו לרשותה. אוסטריה הפכה לחלק מהרייך ובכך הוגשם חלום של היטלר והוא השיג בסיס להמשך כיבושיו. מדינות המערב, הממלכה המאוחדת וצרפת בעיקר, התגלו כמפוחדות ופייסניות, ולא הגיבו בכוח על כיבוש אוסטריה. מכך הבין היטלר כי הוא יכול לעבור לכבוש את צ'כוסלובקיה.

סיפוח צ'כוסלובקיה

יעדו הבא של היטלר היה צ'כוסלובקיה, המדינה שרצה בחורבנה משום שסימלה בעיניו את השפלת גרמניה. הייתה זו מדינה דמוקרטית ומתקדמת בעלת צבא חזק ותעשייה מפותחת, שנוצרה על ידי חוזה ורסאי שפגע בגרמניה. צ'כוסלובקיה גם הייתה בעלת בריתן של ברית המועצות וצרפת, מדינות שהיטלר שנא במיוחד. כמו כן כיבוש צ'כוסלובקיה היווה איגוף בדרך לכיבוש פולין. בהתאם לגזענות הנאציזם, הצ'כים נחותים ופוגמים בעליונות הגרמנים.

היטלר תירץ את הכיבוש בטענה כי חבל הסודטים של צ'כוסלובקיה שייך לרייך הגרמני, וזאת משום שהתגוררו בו שלושה מיליון גרמנים. היטלר טען כי הגרמנים תושבי החבל סובלים מעול הדיכוי הצ'כי וכי יש צורך לשחררם באמצעות כיבוש גרמני. בחבל הייתה מפלגה נאצית שפעלה למען סיפוחו לגרמניה.

כשהיטלר המשיך לאיים על נשיא צ'כוסלובקיה, אדווארד בנש, כי לא יהסס לכבוש את צ'כוסלובקיה, נאלצה הממלכה המאוחדת – שהייתה בעלת בריתה – להתערב. ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברליין, טס לגרמניה ונפגש עם היטלר כדי לשכנעו לא להיכנס לצ'כוסלובקיה. צ'מברליין הסכים לוותר על חבל הסודטים לטובת גרמניה, כדי לעצור את היטלר מלכבוש את צ'כוסלובקיה כולה. צרפת תמכה בגישתו של צ'מברליין, שאפיינה את מדיניות הפיוס המערבית כלפי גרמניה בשנות השלושים.

ביוזמת צ'מברליין ומוסוליני (שהיה מעוניין בהעלאת יוקרתו) התכנסו נציגי ארבע המעצמות – הממלכה המאוחדת, גרמניה, צרפת ואיטליה – בעיר מינכן שבגרמניה, כדי לדון במצבה של צ'כוסלובקיה. ברית המועצות וצ'כוסלובקיה לא הוזמנו כלל לוועידה. נציגי המעצמות היו: צ'מברליין, היטלר, דאלאדיה ומוסוליני. הסכם מינכן שנחתם ב-30 בספטמבר 1938, קובע כי חבל הסודטים יעבור לידי גרמניה הנאצית.

השלכות הסכם מינכן היו מרובות. היטלר השיג את מבוקשו לגבי חבל הסודטים ללא לחימה. והדבר היווה מעין הוכחה לעוצמתו ויוקרתו של היטלר, שהצליח לספח לגרמניה תוך תקופה קצרה שטחים עצומים (אוסטריה וחבל הסודטים), שהתגוררו בהם 10 מיליון איש. לאחר הסיפוח, גרמניה עצמה הפכה למעצמה, שמעתה נכלל בה שטח גדול נוסף בעל חשיבות אסטרטגית וכלכלית. הסיפוח היה מקפצה לעתיד – כיבוש כל צ'כוסלובקיה ובכך איגוף פולין מדרום.

הסיפוח חולל שינוי במצבה המדיני של אירופה. חלק מהציבוריות והמנהיגים בבריטניה ובצרפת חש הקלה בעקבותיו בשל ההנחה, כי עלה בידם לעצור בעד היטלר מלכבוש את צ'כוסלובקיה, ולמנוע מלחמה עולמית נוספת, אולם למעשה, מניעת סיפוחה של צ'כוסלובקיה עודדה את היטלר להמשיך בתוקפנותו. סטלין ראה את גרמניה כאיום על ברית המועצות, ונוכח כי בריטניה וצרפת נסוגות מול תובענותה של גרמניה הנאצית. לכן מעתה הוא ניסה לרכוש את אהדת היטלר ולחבור אליו בחוזה אי-תקיפה.

בעקבות סיפוח חבל הסודטים נשיא צ'כוסלובקיה התפטר. במרץ 1939 נכנסו צבאות גרמניה לצ'כוסלובקיה והיטלר הצהיר כי מעתה צ'כוסלובקיה היא ארץ חסות גרמנית.

הסכם ריבנטרופ-מולוטוב

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסכם ריבנטרופ-מולוטוב

לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה, שינה צ'מברליין את מדיניות הפיוס שלו. הממלכה המאוחדת וצרפת התחייבו לתת ערבות לפולין במקרה של תקיפה. היטלר הבין שמעשה זה יכול לסכל את כוונותיו לכבוש את פולין ולכן ראה בהסכם עם ברית המועצות פתרון לבעיה. כך יוכל לכבוש את פולין ללא חשש ממנה וממתקפה של מדינות המערב שיתקשו להביא כוחות עד לפולין כנגד חזית רוסית-גרמנית. ב-23 באוגוסט 1939 נחתם ההסכם, שבו היה סעיף סודי ובו דנים בחלוקת פולין בין שתי המדינות.

מלחמת העולם השנייה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה

ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין. היטלר הניע את העם לפלוש בעזרת שימושו בטיעון ל"לבנסראום" – "מרחב מחיה לגזע הגרמני העליון". לאחר שפלשה גרמניה לפולין, הסכמי השלום והבריתות, החשאיות והגלויות, הניעו את גלגלי העולם עד למלחמה כוללת של בעלות הברית: הממלכה המאוחדת, צרפת, אוסטרליה, ארצות הברית וברית המועצות ועוד מדינות רבות נגד מעצמות הציר: גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית, האימפריה היפנית ועוד מדינות ברחבי העולם. שלימים ניתן למלחמה השם מלחמת העולם השנייה.