דת | אטימולוגיה
English: Religion

אטימולוגיה

המילה העברית "דת" אינה שמית, ומקורה מפרסית, שהיא שפה הודו-אירופית; מובנה בשפת המקור - 'חוק'[4] (מובן שהתפתח מהמשמעות הראשונית של המילה הפרסית וההודו-אירופית: "data", כלומר 'נתון' (מהשורש הפרסי העתיק "dadan" - לתת), שכן החוק נתפס בתור נתון שעליו אין לערער; בבחינת כזה ראה וקדש. במשמעות זו מופיעה המילה בתנ"ך בספרים המאוחרים, כדוגמת הפסוקים במגילת אסתר: "ואת דתי המלך אינם עושים"[5], ו"הֱיוֹת לָהּ כְּדַת הַנָּשִׁים"[6]. המילה "דת" מופיעה בתנ"ך רק במגילת אסתר, בספר דניאל ובספר עזרא – רוב המופעים הם במגילת אסתר[7]. בספרות חז"ל, וכן בימי הביניים, נשתמרה המשמעות של המילה "דת", אם כי ניתן דגש לחוק דתי (בספרות חז"ל: דת משה ודת יהודית, דת של תורה; בספרות הרבנית: דת ישראל, דת אלוהינו, דת ישמעאל, עובר על דת, המרת דת וכו'). בשפה המודרנית, עם הצורך לתרגם לעברית את המילה הלועזית "Religion", קיבלה המילה "דת" את המשמעות כפי שהיא היום.