האביב הערבי | השפעת "גל המחאות" על מדינות שאינן ערביות
English: Arab Spring

השפעת "גל המחאות" על מדינות שאינן ערביות

איראן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההפגנות באיראן (2011)

ב-11 בפברואר 2011 צויין באיראן יום השנה ה-32 למהפכה האיראנית. באותו יום קראו מיר-חוסיין מוסאווי ומהדי כרובי, מנהיגים באופוזיציה האיראנית, לעם האיראני להפגין בטהראן כנגד השלטון. מוסאווי וכרובי הושמו במעצר בית, ובפרלמנט עלו קריאות להוציאם להורג. ב-14 בפברואר הגיעו עשרות אלפי מפגינים לכיכר אזאדי, הכיכר המרכזית בטהראן, וכוחות הביטחון ניסו לעצור אותם מלהצטופף שם. מפגין אחד נהרג ומספר מפגינים נפצעו. הפגנות היו גם בערים שיראז, אספהאן ומשהד.[30]

ב-20 בפברואר התחדשו המהומות, ונהרגו שני מפגינים. בניסיון למנוע מהידיעות להגיע לתקשורת העולמית, חסמו השלטונות אתרי אינטרנט רבים מהרגיל, רשת הטלפונים הניידים נותקה במרכז טהראן, ונחסמה כניסת שיחות טלפון מחוץ לאיראן.[31] על פי הדיווחים, המחסום העיקרי לפריצת דרך כלשהי במחאות הם משמרות המהפכה האסלאמית, שנאמנים למהפכה האיראנית ולשלטון האייתולה.

סין

ב-20 בפברואר פירסמו מנהיגי אופוזיציה בסין קריאה באינטרנט לערוך הפגנות מחאה ב-13 ערים ברחבי המדינה בקריאה לכונן משטר דמוקרטי. בתגובה עצרו השלטונות כ-100 אנשי אופוזיציה, חסמו את האפשרות לחפש באינטרנט מילים בעלות אופי מהפכני ואת האפשרות לפרסמן ברשתות חברתיות, וניתקו את שרות ה-SMS.[32] ב-14 במרץ 2011 פעילי אופוזיציה של הליגה הדמוקרטית של סין הפגינו בהונג קונג מול בניין הממשלה ובעבר בית השלטון הבריטי בהונג קונג במחאה לכונן מהפכת יסמין גם בסין, בהשראת סדרת ההפיכות בעולם הערבי. ההפגנות דוכאו ביד קשה בידי משטרת סין.

מאלי

קווים משותפים למחאות

לחלק גדול מהמחאות הציבוריות ברחבי העולם ישנם מאפיינים משותפים. במקרים רבים הן מייצגות מצוקות כלכליות, אשר באירופה קשורות למשבר האירו[33] ובארצות אחרות לבעיות כלכליות מקומיות (כך למשל המחאה בארצות הברית שכונתה "כיבוש וול סטריט"). המחאות הן לרוב "בשם העם", והן דורשות מעורבות גדולה יותר של "הציבור" בניהול ענייניו המדיניים והכלכליים. בארצות ערב ובמדינות בלתי-דמוקרטיות התביעה היא לדמוקרטיזציה, ובארצות דמוקרטיות הדרישה היא לשקיפות, ביזור כוח כלכלי ושלטון ייצוגי יותר.

מחאת הדיור בישראל פועלת למען דמוקרטיה ישירה[חכמת ההמונים[שיתוף הציבור במאבק לצדק חברתי" בו נאמר כי "תנועת המחאה פותחת ערוץ ישיר לעם ומאפשרת לכל אזרח להניח הצעות שישנו את ההתנהלות החברתית-כלכלית של המדינה. הצעות שיזכו לתמיכה גדולה יועברו לצוות המומחים שיחווה עליה את דעתו ומשם למנהיגות שתשלב אותם במסמך העקרונות."[34]

המפגינים בספרד דוחים את הדמוקרטיה הייצוגית (אשר הם מכנים בשם קלפטו-פלוטוקרטיה, שלטון הגנבים העשירים) וקוראים לדמוקרטיה השתתפותית עממית המבוססת על אספות הפתוחות לכל מי שרוצה להשתתף, ועל קבלת החלטות בקונצנזוס.

גם המפגינים ביוון מאשימים את חברי הפרלמנט שהם "גנבים",[35] ובכך מביעים דרישה למערכת פוליטית שקופה יותר, ייצוגית יותר ופחות ניתנת להשפעה בידי כוחות כלכליים חזקים.

הבלשן והפעיל הפוליטי נועם חומסקי כתב במרץ 2011 כי מאבק האיגודים המקצועיים בוויסקונסין קשור קשר הדוק למאבק המצרי נגד חוסני מובארק, שכן בשני המקרים מדובר במאבק למען זכויות עובדים ודמוקרטיה.[36] בהמשך הוא מסביר את הצורך להיאבק בהשתלטות האחוזון העליון על הכלכלה, ומסיים באמירה כי בדרכים שונות, גורל הדמוקרטיה נמצא על כף המאזניים במדיסון שבוויסקונסין לא פחות מאשר בכיכר תחריר.